ערן הלריש ילדים שהמסגרת החינוכית מאפשרת להם לזרוח בלי להתאמץ אבל מילדים אחרים, גם כאלו שנחשבים מוכשרים וחכמים, היא עלולה לגבות מחיר גבוה. אופק קפלן, פסיכולוג חינוכי מומחה שמעניק טיפול פסיכולוגי בגבעתיים, מסביר למה זה קורה ואיך הורים ומורים יכולים לתרום לשיפור המצב
אלברט איינשטיין אמר פעם ש"כולם מוצלחים, אבל אם תשפוט דג על פי היכולת שלו לטפס על עץ, הוא יעביר את כל חייו בתחושת כישלון". ואכן, במסגרות החינוכיות, ילדים נשפטים על פי גורמים מאוד מסוימים – ואם הם לא מוצלחים בהם – הם נתפסים בעיני עצמם ובעיני אחרים כפחות מוצלחים.
בהיבט הפדגוגי, ילדים שמתקשים לשנן, לשבת בשקט זמן רב או לנהל שיח בכיתה – עלולים להרגיש פחות מוכשרים, גם אם יש להם חוזקות אחרות. בהיבט החברתי, אלה שיצטיינו במשחקי כדור ויהיו יותר מעודכנים בטרנדים פופולריים, בדרך כלל ירכשו יותר חברים, בעוד שילדים עם תחומי עניין שייחודיים להם עלולים לסבול מניכור ובדידות.
כמי שמעניק כבר למעלה מעשור טיפול פסיכולוגי בגבעתיים לילדים שמתמודדים עם אתגרים שונים ומגוונים, אני רואה שקושי אחד חוזר אצל רבים מהם – תחושת חוסר שייכות למסגרת החינוכית והחברתית.
הסיבות לתחושה הזאת יכולות להיות רבות – מילדים של עולים שלא מחוברים לשפה או לתרבות המקומית, דרך ילדים עם תחומי עניין שונים, ילדים עם הפרעות קשב וריכוז או לקויות למידה ועד למי שנחשבים מבריקים וחברותיים – אך מרגישים שבית הספר פשוט לא נותן ביטוי והערכה ליכולות הייחודיות שלהם.
ילדים אלו, ועוד רבים אחרים, עלולים לפתח תחושת ניכור כלפי מסגרת הלימודים ולהרגיש שהם לא מתאימים או לא יכולים להיות רצויים ואהודים בחברה. מכיוון שהם אינם בוחרים לעצמם את בית הספר ומשום שהם נמצאים בו שעות רבות, הדרך מכאן עלולה להוביל לנתק, לדימוי עצמי נמוך ולקשיים נוספים.
במקרים כאלו, תחושת הניכור יכולה לגרום לפגיעה משמעותית ומתמשכת בביצועים בבית הספר וכאמור גם להשפיע מאוד על נפשו העדינה של הילד. ילדים כאלו עלולים להיתפס בעיני הצופים מהצד, ולפעמים אפילו בעיני המורים וההורים שלהם, כעצלנים, מתנשאים או כאלו שפשוט לא אכפת להם מכלום, כאשר בפועל, הם יתמודדו עם המון סבל ותסכול וירגישו שאף אחד לא מבין אותם.
כור ההיתוך יכול גם לשרוף
בתקופת הילדות והנעורים, רובנו נוטים לצבוע את העולם בשני גוונים מרכזיים – שחור ולבן. רק בשלבים מאוחרים יותר של החיים אנחנו לומדים לאט לאט להשתמש גם בגוונים אחרים. במקרה אחד של ילד שטיפלתי בו, הוא סיפר לי שהתוכניות שילדים אחרים אוהבים הן לא התוכניות שהוא אוהב ואמר ששאר הילדים פשוט לא מבינים את ההומור והטעם שלו.
לנו, המבוגרים, זה אולי לא נראה כמו בעיה גדולה, אך בפועל, הילדים צחקו עליו בשל הטעם הכביכול "חריג" שלו ולא שיתפו אותו במשחקים ובשיחות. הוא מצידו, עם הזמן, מתח גבול מנטלי ברור בינו לבין שאר הילדים וחשב שלעולם לא יצליח לגשר על הפערים האלו ולהיות כמו כל השאר.
במקרה אחר, של ילד דובר רוסית שטיפלתי בו, הוא סיפר כמה זלזול הוא חווה מהסביבה. הוא התקשה בלימודים כי היה לו קשה להבין את השפה. החברים לכיתה צחקו על המבטא שלו והוא לא הרגיש מחובר למנהגים ולחגים שהם חגגו, כי בילדותו הוא מעולם לא חווה אותם.
בעבר, הנטייה של המבוגרים הייתה שלא להתערב בקשיים האלו של ילדים. הורים לימדו אותם לנשוך שפתיים, להמשיך הלאה ולא להתלונן יותר מדי. בן גוריון קרא לשירות הצבאי "כור היתוך", דבר שרלוונטי גם למסגרות החינוכיות, אך כיום אנחנו מבינים שבכור ההיתוך הזה, החום עלול לעיתים להיות קשה מנשוא.
גשרים במקום גבולות
אז איך כן כדאי לפעול כאשר אנחנו מזהים שהילד מתקשה ומרגיש מנותק מהמסגרת? ובכן, מצד אחד, יש המון ערך בלתת לילדים להתמודד עם קשיים ואתגרים, כי אנחנו יודעים שדווקא מההתמודדות הזאת כולנו צומחים וגדלים כבני אדם. רבים רואים בכך חלק טבעי והכרחי בהתבגרות שלנו, אך חשוב להבין גם מתי כדאי לשקול סיוע חיצוני.
ילדים שונים זה מזה בסף הרגישות שלהם ובאתגרים שהם יכולים להתמודד איתם, אבל יש דבר אחד שמשותף לכל הילדים ובעצם לכלל בני האדם – כולנו רוצים להרגיש שייכים למשהו. לכן, חשוב שהורים ומורים יעזרו לילד לתת ביטוי לעולמו הפנימי, לחוזקות שלו ולתחומי העניין שלו – ולהבהיר שתמיד יהיה מקום וערך לדברים שהוא חושב, מרגיש ואוהב.
בנוסף, אם הילד מתקשה לייצר חברויות במסגרת החינוכית, כדאי להזמין אותו לשוחח על זה באופן פתוח ונקי משיפוטיות, ולחשוב ביחד איתו על מסגרות שבהן הוא יוכל להיחשף לעוד ילדים עם תחומי עניין דומים לשלו. זה יכול להיות בחוגים, פורומים ברשת או כל מסגרת אחרת.
בנוסף, כשילד מגלה קושי בלימודים, ולא משנה מאיזו סיבה, חשוב שלא לכעוס עליו, לבקר, ובטח שלא להשתמש במונחים כמו "עצלן" או "טיפש". כל אתגר שהילד מתמודד איתו נשען על חוויה רגשית עמוקה שחשוב לתת עליה את הדעת. נסו לברר ביחד עם הצוות החינוכי מדוע הילד מתקשה – וכשתעשו זאת, יהיה קל יותר לתת לו את הכלים שיאפשרו לו להביע את עצמו ולזרוח, במקום להרגיש שהוא רק הולך ונכבה בתוך המסגרת.
אופק קפלן הוא פסיכולוג חינוכי מומחה עם 11 שנות ניסיון. אופק מעניק טיפול פסיכולוגי בגבעתיים, במסגרת מכון דרור – פסיכולוגיה וחינוך, מרכז מומחים לייעוץ, אבחון וטיפול פסיכולוגי.