ערן הלרחומרי הדברה כימיים משמשים להדברת מזיקים שונים מזה שנים רבות מאד. מאז ומתמיד היה הנושא של חומרי הדברה שנוי במחלוקת. מצד אחד, השימוש בחומרי הדברה שיפר מאד את החיים בכל העולם, אפשר אספקה של מזון נקי מחרקים ושיפור ההיגיינה האישית באופן כללי, דבר שבמשך השנים הוריד באופן משמעותי את שיעורי התמותה ממחלות ומרעב. מצד שני, חומרי הדברה כימיים מכילים חומרים מסוכנים, אשר עלולים להזיק באופן כללי לאיכות הסביבה, וגם לפגוע בבעלי חיים שאינם מזיקים, ובמקרים חמורים (וחריגים, אמנם) – אף בבני אדם. כאשר דנים בנושא של חומרי הדברה, יש לשקול את שני הצדדים הללו בזהירות.
חומרי הדברה בעבר
חומרי הדברה נכנסו לשימוש רק באמצע המאה ה-19. עד אז, חקלאים השתמשו בשיטות עצמאיות שונות על מנת לגרש מזיקים מגידולי הירקות והפירות, והתוצאות לא היו מוצלחות במיוחד. בתקופת המהפכה התעשייתית, כאשר גם החקלאות גדלה לחקלאות בשטחי ענק, הצורך באמצעי הדברה יעילים הלך והתגבר, וכך התפתחו חומרי ההדברה כפי שאנחנו מכירים אותם. בשלב ראשון נעשה שימוש בחומרי הדברה המבוססים על ארסן, אולם זהו חומר מסוכן מאד לבני אדם, והשימוש בו היה מסוכן לחקלאים עצמם. לאחר מכן התרחב השימוש ב-DDT, חומר יעיל מאד הן לחקלאות והן לשימוש ביתי. השימוש ב-DDT בתקופת מלחמת העולם השנייה, למשל, הציל את חייהם של אנשים רבים מאד. החיסרון של ה-DDT התגלה כעבור תקופה – החרקים השונים פתחו עמידות לחומר ההדברה. התופעה הזו חזרה על עצמה עם כל פיתוח נוסף של חומרי הדברה כימיים.
חומרי הדברה בימינו
כיום, נפוצות שתי שיטות עיקריות של הדברה. שיטה אחת היא שימוש בחומרי הדברה שהרעילות שלהם לבני אדם נמוכה, תוך שימוש ממוקד באזורי החיים של החרקים בלבד, ולא בכל שטח המגורים. השיטה השנייה היא שימוש בהדברה ביולוגית, כלומר שימוש בבעלי חיים שהחרקים, באופן טבעי, מהווים את מזונם הטבעי, כך שנחסך השימוש בחומרי הדברה. כיום, חומרי הדברה כימיים קיימים גם בשימוש מקצועי של מדבירים מוסמכים, וגם בשימוש ביתי – בתכשירי הדברה ביתיים שנמכרים באופן חופשי בחנויות. חשוב לדעת, שחומרי הדברה הם מוצר הכרחי לשמירה על היגיינה וניקיון האוכל, אך מדובר במוצר בעל פוטנציאל גרוע, כך שמומלץ להפחית את השימוש בחומרי הדברה למינימום ההכרחי, על מנת להפיק מהם את התועלת הגדולה שלהם, מבלי לגרום לנזק לסביבה, לבני אדם או לחיות מחמד.