אור התגייס ב2009 ועבר קורס תכנות, לאחר סיום הקורס המשיך להדריך ולפקד בבית הספר למקצועות המחשב וההגנה. לאחר תפקידו כמפקד בבסמ"ח המשיך לתפקיד במרכז צופן וביטחון עד סוף שירותו בקבע. – יחידת מצו”ב (מרכז צופן וביטחון) היא אחת ממחלקות חטיבת ההגנה בסייבר האמונה על פיתוח יכולות הצפנה והגנת מערכות מידע טכנולוגיות.

אור מספר לכתב מקומונט רמת גן כי אחרי שהשתחרר למדת באוניברסיטה הפתוחה מנהל עסקים והשתלב בעבודה בהייטק. "היום אני ראש צוות פיתוח בחברת IronSouree. אנחנו מפתחים מוצר אשר ישפר את חוויות המשתמשים בחברת סמסונג. אני מנהל את הצוות ומפתח את האנשים מקצועית."

"התחלתי לעשות מילואים שנה לאחר שהשתחררתי. החלפתי מדריכים בקרוס תכנות, ובשנה האחרונה אני מפקד על קורס נגדי תוכנה. אני מעביר קורס של שבוע שמטרתו להפוך את השירות של נגדי תוכנה למשמעותי יותר, בנוסף מגיעים עוד אנשים שמעבירים תכנים בקורס, בעיקר אזרחים. אני מעביר תכנים כמו 'איך נראה התפקיד שהם עושים בקבע, באזרחות ומה הם יכולים להביא מהאזרחות לתפקיד בצבא כאנשי קבע, כמו למשל: פיתוח יוזמות. יש אופי של תכנים בכל קורס ולנו יש את היכולת להשפיע, אנחנו משתפרים ולומדים בין השתלמות ולהשתלמות."

"אני עושה מילואים שלוש פעמים בשנה. זה חשוב לי לבצע ימי מילואים, יש חשיבות גדולה להכין את נגדי התוכנה לפני שנכנסים לקבע וללמד אותם להם מה קורה באזרחות וזאת ההזדמנות שלי לעשות את זה."

הפוסט יום ההוקרה למערך המילואים: רס"ל במיל' אור גולפוס מרמת גן – מעריכים אותך! הופיע ראשון במקומון רמת גן

מאת: אלישע שמחוני

רבע מאה לאחר בג"ץ אליס מילר המפורסם, שפתח את הדלת לשילוב נשים בתפקידי טיס בצה"ל, שתי צעירות ניסו לשחזר את ההיסטוריה. הבנות הצעירות אור אברמסון ומעיין הלברשטאט הגישו עתירה לבג"ץ בטענה שצה"ל יוצר אפליה מגדרית שאינה מוצדקת, כאשר הוא אינו מאפשר לנשים להתגייס לשריון.

העתירה הוגשה על רקע ההחלטה בצה"ל שלא לאפשר גיוס נשים בשריון, זאת לאחר שצה"ל בחן את הנושא בפיילוט. לאחר ההודעה של צה"ל, הוגשה העתירה על ידי שתי המלש"ביות הנ"ל, וכן הוגשה עתירה נוספת על ידי שתי בנות שסיימו קורס מט"קים במסגרת הפיילוט (הבנות הראשונות בצה"ל שסיימו בהצלחה קורס מפקדי טנק). בינתיים צה"ל הודיע על הרחבת הפיילוט, ולכן בג"ץ מחק את העתירות, מבלי להידרש לסוגיה, וגלגל את תפוח האדמה הלוהט הזה בחזרה לצה"ל. עם זאת, הוויכוח בנושא טרם נרגע. שוחחנו עם נורית לאמעי, פורצת גבולות לנשים בחיל הרפואה בעצמה, והאישה הראשונה ששירתה במגוון תפקידים במערך הרפואה המבצעית בצה"ל, כדי לשמוע את דעתה בנושא שילוב נשים בתפקידים קרביים.

שוויון צריך להיות שוויוני

נורית לאמעי שירתה 26 שנים בצה"ל, וביצעה מגוון תפקידים במערך ההדרכה, המטה והשדה של תחום הרפואה המבצעית.

נורית, האם צריך לאפשר את השילוב של נשים בשריון?

נורית לאמעי: "תראה, זה לא מתפקידי לענות על השאלה. מה שאני כן יכולה לומר, הוא שדעתי היא שהשיקולים לקבלת ההחלטה הזאת צריכים להיות מבצעיים נטו, ולא חברתיים. אני אתן לך דוגמה: בחודשים האחרונים רץ סרטון ברשתות החברתיות שהוא כביכול מתוך הפיילוט לשילוב נשים, ומראים שם שלנשים לקח 38 שניות לטעון פגז, בעוד לבנים זה לקח 3 שניות בלבד. התברר שהסרטון הזה הוא פייק ניוז נבזי. אם אכן הפערים המבצעיים היו כל כך משמעותיים, אז נראה היה ברור שנשים לא יוכלו לטעון פגזים, אולם זה לא המצב.

לפי פרסומים בתקשורת, נראה שאכן היו הבדלים בין הבנות לבנים, אולם הם היו קטנים יותר ומורכבים יותר. בשריון יש סוגים של פגזים: בפגז חץ, לקח לבנות לקחו עשר שניות, ואילו לבנים זה לקח חמש שניות. לגבי זמן הטעינה של פגז כלנית, שהוא כבד יותר, מדדו לבנים 13 שניות, ואילו לבנות זה לקח 26 שניות (עם זאת, העותרות טענו כי פערי הזמנים בפועל היו נמוכים יותר). כמו כן, היה פער של כמה דקות בתרגולת של פריסת זחל,  אולם גם בצה"ל מודים, כי נדרש מידע נוסף בטרם תתקבל החלטה סופית בנושא".

"הכל עניין של איזה התאמות נדרשות כדי לשלב נשים". אומרת נורית לאמעי. "לדעתי צריך להיות ברור שההתאמות לא צריכות להיות בהתפשרות על יכולת מבצעית. עם זאת, אם ההתאמות הן משהו שדורש היערכות כספית בהיקפים סבירים, אז כן צריך לפתוח צוהר גם לנשים. למשל התאמות פיזיולוגיות לתנאי השירות המבצעי, גם לנשים, אחרת לא יהיה להן די כוח פיזי לעשות מטלות שונות הנוגעות לטנק.

לאחר בג"ץ אליס מילר למשל, בחנו את הנושא של כיסא מפלט לצורך שילוב נשים. חשבו על זה שעל מנת שכיסא המפלט יעבוד, האדם שיושב עליו צריך היה לשקול לפחות 60 ק"ג, והיו נשים שלא הגיעו למשקל הזה. ההתאמה הנדרשת הייתה הוספת משקולת מסוימת, כך שלא יהיה בכך סכנה ביטחונית".

כדי שנגיע לשוויון מגדרי, עלינו להפסיק לקדש את התקדים

נורית לאמעי הגיעה רחוק בצבא, לא ביחס לאישה, לא בגלל שהיא אישה, לא למרות שהיא אישה. פשוט התקדמה מבלי לעשות עניין מהמגדר. עם זאת, היא מודה שלמרות שיש נשים שיכולות לעשות הכול, לא כולן כאלה.

נורית לאמעי: "כרע"ן תורה והדרכה בחיל הרפואה, הייתי אחראית על הכשרת פרמדיקים ופרמדיקיות בצה"ל. מדובר בקורס יוקרתי ביותר, עליו מתמודדים מאות מלש"בים ומלש"ביות. תפקיד הפרמדיקים מוגדר כתפקיד מבצעי באופן מובהק והוא מהווה יעד שיבוץ מבוקש מאוד.

בתפקידים קודמים שביצעתי, הפעלתי פרמדיקים ופרמדיקיות במתארים מבצעיים שונים. מבלי להיכנס לפרטים, לפני כעשור, במסגרת פעילות מבצעית מורכבת, היה איזה מקרה שבו אושרה הכנסה של פרמדיקית בנגמ"ש לתוך איזור לחימה. לצערי, במקרה של הפרמדיקית הספציפית הזו, השהיה המבצעית הממושכת בסביבת לחימה, בתוך רק"מ, לפעמים כמה ימים מבלי לצאת מהכלי, גרמה לבעייתיות בתפקוד הבסיסי של הכוח, ונאלצנו להוציאה החוצה בליווי שיירה מבצעית. זה היה אירוע לא טוב, שהעיב באותו מבצע על עובדת שילוב הנשים. לשמחתי, זה היה אירוע דיי חריג. ברוב הפעמים, ראיתי נשים חדורות מוטיבציה ומקצועניות, שלא נופלות ברמתן וביכולותיהן מהגברים במקצוע. אולי אפילו טובות מהם. נחשפתי מקרוב לתהליך ההכשרה המבצעית, של רופאה ששירתה בתפקיד מבצעי ביחידת "דובדבן". אותה רופאה עשתה הכל, כמו הבנים, בלי הנחות. היא הייתה ג'דאית שחבל על הזמן. לא עשו בשבילה שום התאמות, כי פשוט לא היה צריך".

"לסיכום", אומרת נורית לאמעי, "איך נדע שנשים הגיעו באמת לשוויון מהותי? כשנפסיק נתלהב מכל סמנכ"ל שהיא גם אישה, או כל טייסת שהיא גם אישה. אותן נשים הן פורצות דרך, אבל הן גם הרבה פעמים עילוי ויוצרות רף בלתי מושג לנשים לכאורה. בסוף היום, אם אנחנו רוצים (ורוצות) לראות נשים משתלבות בתפקידים כמו גברים, צריך שלא נקדש את התקדימים האלה, לא נעשה עניין מכל פריצת דרך כמו זו של אליס מילר, כי לפעמים (לא תמיד), אנחנו עושים ממשהו יותר מדי עניין, ואז אנחנו לא מסתכלים על המהות, והתקדים לוקח את כל תשומת הלב. אליס מילר פתחה דלת להמון נשים, אבל היא גם קיבעה את זה שכאשר נשים רוצות שוויון, הן חייבות לעשות טררם גדול ומלחמה רועשת. בסוף, יש נשים כמו הרופאה הזאת בדובדבן, שפשוט עושה, לא מדברת".

הפוסט נורית לאמעי: "צריך לאפשר לנשים להשתלב בצבא, אך בתנאים שוויוניים" הופיע ראשון במקומון רמת גן

מדברי של ראש המטה הכללי, רב-אלוף גדי איזנקוט: "שבעה עשורים חלפו מאז התכנסו חברי הפיקוד העליון במקום שבו אנו נמצאים כעת ונשבעו לראשונה שבועת אמונים לצבא ההגנה לישראל. אותן מילות השבועה נישאו ביום שלאחר מכן על ידי כל חייל וחיילת. על אותו הנוסח חתמנו אנו לפני רגעים ספורים, כאות למחויבות ארוכת השנים וחסרת הפשרות של צה״ל למדינתו. מחויבות העומדת עד היום בבסיסו של צה״ל כצבא עם ממלכתי.

מאז השבעת צה״ל בכ"א בסיוון תש״ח, חוזרת השבועה ומהדהדת בבסיסי צה״ל השונים, באנדרטאות וברחבת הכותל המערבי. היא נאמרת בקולות מגוונים אך נשמעת כקריאה אחידה, המחייבת כל אחד מחיילינו לפעול באומץ לב ובמסירות, בדבקות במטרה ומתוך הכרה בחשיבות משימת ההגנה. בשם משימה זו, ניצבים חיילי צה״ל ומפקדיו בנחישות מול אתגרי התקופה הנוכחית – פועלים למיגור ניסיונות הירי לעבר אזור הדרום והתקפות הטרור בחסות הפרות הסדר האלימות ומסכלים מאמצים לפגוע בתשתיות הביטחון ולאיים על ריבונות מדינת ישראל.

במהלכה של שנת השבעים למדינתנו ולצה״ל אנו שבים פעם אחר פעם להביט בעברנו ולעיין בדבריהם של מפקדיו הבכירים של צה״ל בתקופת הקמתו. חברי פורום הרמטכ״ל הראשון, שבני משפחותיהם נמצאים איתנו כאן היום. עלינו להנחיל בחיילנו את הרוח העומדת מאחורי השבועה. עלינו להעביר לדור העתיד את סיפורי המורשת, לשמש מופת למסירות ולרעות וללמד אותם הלכה למעשה רוח צה"ל מהי. למען ביטחון המדינה, אזרחיה ותושביה – נוסיף להעניק למדינת ישראל ביטחון והגנה ולאפשר תקופות שקט ארוכות ככל שניתן כדי שהמדינה תמשיך לשגשג, להתפתח ולהתעצם".

מדברי ראש עיריית רמת גן, מר ישראל זינגר: "נוכח הישגיו האדירים של צה"ל בשבעים השנים שחלפו ונוכח האתגרים הגדולים שעומדים בפנינו, אנחנו גאים שכאן, על הגבעה הזו, בעירנו רמת גן, חתם דויד בן גוריון על פקודת ההקמה של צבא ההגנה למדינת ישראל וכאן נשבעו המפקדים בפעם הראשונה את שבועת האמונים לצה"ל, שכל חיילי צה"ל נשבעים בה מאז ועד היום.

אסיים ברשותכם בציטוט מתוך הנאום ההיסטורי שנשא כאן דויד בן גוריון ומקץ שבעים שנה תוקפו הולך ומתחזק: 'השלשלת שנותקה בימי שמעון בר כוכבא חושלה בימינו מחדש וצבא ישראל בארצו דרוך שוב לקרב להילחם על חירות האומה והמולדת, על קיבוץ גלויות, על משטר של שוויון וצדק ושלום לאור חזונם של נביאי ישראל…'".

מדברי בתו של ראש המטה הכללי הראשון, רב-אלוף יעקב דורי ז"ל, איתנה פדן: "אני רוצה להודות על המבצע הנהדר הזה, המרגש הזה. אני הבת של רב-אלוף יעקב דורי.  ב-1939 הוא כתב בעלון הפלמ"ח על התפקיד החינוכי של המפקד. המפקד בכל דרגה הוא מנהיג, מפקד ומחנך. דהיינו עליו להיות מוכן לנהוג את חייליו בקרב ולכן להצטיין באומנות הלחימה אבל יחד עם זאת כל מפקד בכל הדרגות חייב לגלם באופן מוחשי את הרעיון המרכזי שלמענו נקראים אנשים להקריב את חייהם.

ב-1949 לאחר כל הניצחונות למיניהם הוא אמר שוב, 'מה זה מפקד טוב?', עליו להגשים בחייו היומיומיים את הערכים שכל אדם בכל חברה מטבע להגשימם והם ערכי היושר והצדק, בכל הופעתו עליו לשמש מופת לאנשיו ולערכים האלה בנוסף על היותו בעל ידיעות מבוססות ומצוינות במקצועו".

הפוסט 70 שנה אחרי: שחזור השבעת המטכ"ל בבית ספר בן גוריון ברמת-גן הופיע ראשון במקומון רמת גן