אלו שלוש עשר המכות שנחתו על בני ישראל בחג הפסח: עשרת הידועות פלוס מכת החופשה שמתחילה שמונה ימים ערב החג ונמשכת 19 ימים רצופים פלוס מכת מחירי הקייטנות פלוס מכת הרעב ליוצאי העדות חסרות הקטניות והתבלינים.

רבי יהודה היה נותן בהם סימנים וגם אצלנו בתשעה עשר הימים בהם לא יתקיימו לימודים ירבו ההתפרעויות והילדים המשועממים יתנו אחד בשני סימנים.

רבי גוגל אומר מנין שכל מכה ומכה שהביא משרד החינוך על ההורים הייתה של ארבע מכות? שנאמר ישלח בהם חרון אפו עברה זעם וצרה משלחת מלאכים רעים. חרון על שם גרונם הניחר של ההורים, עברה, על שם המעבר היום יומי והבלתי אפשרי מהעבודה לבייביסיטר, זעם על מחירי קייטנות הפסח ההולכים ומאמירים, צרה על שם מי שלא ידע לסנכרן בין לוח החופשות במערכת החינוך ללוח הזמנים במשק ומשלחת מלאכים רעים על שםם המלאכים הקטנים שלנו שבכל כך הרבה ימי חופשה רצופים גם הטובים שביניהם הופכים לפורעים.  אמור מעתהה במצרים לקו ארבעים מכות ובישראל לקו במכה כלכלית אחת, אבל ממש גדולה.

אם תרצו אין זו הגדה 

Havent the jewish people suffered enough?
האם לא די בארבעים שנות גלות, באלפי שנים של חרפת רעב ממנה סובלים בני אשכנז ובעוגיות הקוקוס הידועות לשמצה שנגזר עלינו לשעשע את יוצאי חלצנו?

האם לא די בשרי המיסים של כחלון ובערי המסכנות של נתניהו המענים אותנו בסבלותנו ומאלצים אותנו להפוך לעבדים מודרניים? לעבדים למשכנתא, לעבדים לדלק, לעבדים למחירי המזון, לעבדים לבירוקרטיה הישראלית ולעבדים לשלטון שהיה ממש דחוף להם להפוך אותנו גם לעבדים לקייטנות הפסח?

האם הגיוני לשלם על רכישת מזון לחג הפסח בצירוף מחנה סייבר לבוגרים, קייטנת קרקס לילדי היסודי וסדנת סכרת עם קצפת לילדי הגן יותר ממה ששני ההורים מרוויחים לפרנסתם?

מה לעזאזל אמורים לעשות בני זוג שעובדים לפרנסתם עם המכה הקשה של שחרור זאטוטים בכל ימי החול בהם אנו עובדים והם רובצים? מי מרוויח מהחופש הזה חוץ מהמורים וממארגני הקייטנות? ואיך אמור להתמודד מי שאין במחיצתו סבתא וסבא להשכרה או לא עלינו נקלע למשפחה עם סבתא בעלת עבודה ו\או חיים המסרבת לאחסן את הנכדים?

המצב הנוכחי מזכיר לי את סיפורו של אותו חולה סופני שגסס לו לאיטו אל חדר הרופא ושאל בתחינה אחרונה אם יש איזו תרופת פלא שתוכל להצילו? "בוודאי" ענה המומחה "סע לים המלח כנס לחוף המינרלים, מרח על כל גופך בוץ ושכב כך מספר שעות". "זה יעזור" תהה החולה בתקווה אחרונה. "בטח" ענה הדוקטור בביטחון "אתה תתרגל לאדמה".

הפוסט 13 המכות הופיע ראשון במקומון רמת גן

היה היה מי שחשב שלשלב בשקית המרשמלו את החלקים הורודים יעשה טוב לאנושות. יש גם מי שחושב שרשות השידור האנרכיסטית והתאגיד הציבור החדש יכולים לדור בכפיפה אחת. במקרה השני לא נישאר אפילו עם חצי תאוותנו בידנו.

הן התאגיד והן הרשות מיותרים לחלוטין בעיניי. ויצור הכלאיים שצפוי להיוולד להריון הפוליטי הקשה הזה לא יוביל לכלום חוץ מילד ממש מעצבן. השילוב הלא טבעי בין התאגיד לרשות הוא שילוב שכל הצדדים מפסידים בו ובעיקר צד ג' כלומר העם הצופה בציון שאין לו מושג איך יצרו מהומה על לא מאומה אבל יצטרך לשלם מכיסו על החיבור ההזוי לחלוטין שבין גוף מסואב עם אלפי משכורות ליצור שיהפוך למסואב בשילוב של שליטה פוליטית ואלפי משכורות שיחדיו ייצרו המון תוכניות שאיש לא יצפה בהם בעידן הרב ערוצי שלנו.

אפשר להבין את כאבם של העובדים ושל 13 ועדי העובדים של הרשות שלאחר שנים של משכורות עתק פתאום נגזר עליהם לחפש עבודה אבל אי אפשר להבין כיצד במקום לעשות את הדבר הנכון ולסגור את הבסטה מחליטים להכפיל את גודלה על חשבוננו.

במקום להמיר פיטורי אלפי עובדים בפיטורי אלפי עובדים מצא המוח היהודי פוליטי של חכמי חלם היושבים בבית רוה"מ פתרון יצירתי. נעסיק אלפיים עובדים שייצרו יחד שני אחוזי רייטינג ומי בכלל צריך שידור ציבורי בעידן הפייסבוק בו כל בעל מחשב הוא נציג אותנטי של הציבור?

במקום שכספי המיסים של מובילאיי יובילו להעלאת קצבאות הנכות או יושקעו בדיור לזוגות צעירים הם יוזרמו היישר למפלצת הדו ראשית החדשה. הרשלה לא היה עושה זאת טוב יותר.

הטובים לתקשורת?

דווקא כמי שמאמין שיש לשנות את ההגמוניה התקשורתית. אני סולד לחלוטין מהניסיון לשלוט פוליטית בכלי התקשורת. כמו שהמאבק הפוליטי בין ישראל היום לידיעות אחרונות עושה רק רע לעולם התקשורת ולאמון הציבור כך גם המפלץ החדש יוכיח כי תם עידן העיתונאות האובייקטיבית.

הדרך היחידה לשנות לאורך זמן הינה לנקוט בשיטת אורי אורבך ז"ל: הטובים לתקשורת" קרי לגדל ולשלב עיתונאים סרוגים וימניים המביאים את השקפת עולמם אל המרקע באופן טבעי ולא כהנחתה פוליטית בוטה של הליכוד שהכוכבת שלו, קרי שרת התרבות מירי רגב כבר הצהירה באופן כנה ובוטה:"מה שווה התאגיד אם אנחנו לא שולטים בו?".

הגוף הזה שנולד בחטא ועומד לצאת לעולם בלידת ואקום פוליטית  בה כחלון ונתניהו מושכים בראשו הוא תוצר ברור לכל מה שרע בציבוריות שלנו ולהתנהלות הישראלי המצויה. איך אמרה הפולניה שבעלה הגוסס ביקש כמשאלה אחרונה שתצעד יד ביד עם אמו בלוויה:"מההלוויה הזאת אני כבר לא אהנה".

{פורסם במצב הרוח}

הפוסט חלם זה כאן הופיע ראשון במקומון רמת גן

לא מזמן הגעתי לביתם של זוג מחבריי שניהם אנשי היי טק ממודיעין שישבו ליד שולחן עבודה האחד בסמוך שני ותיקשרו ביניהם באמצעות הודעות וואטס אפ .בתקופה בה ארוחות הערב נחגגות בוואטס אפ התקשורת עם הילדים עוברת דרך המסכים הקשר הוירטואלי עם ההורים מסתכם בשיחות בסקייפ והפייסבוק הוא המולך אין פלא שאנשים רצים להתגרש באופן מקוונן.
פנים אל מול מסך

”פנים אל מול פנים. אולי רק פעם בחיים.הזמן סוגר עלינו.מעגל של שינויים”.(יהודה פוליקר)

אם פעם האמא הייתה מתקשרת ”לחפור” ולבקש עדכונים חיים היום היא מקסימום שולחת מסרון ומקבלת דו”ח מצב וירטואלי כולל קישור לאלבום תמונות. הסבא והסבתא בכלל למדו שאם הם רוצים להיות בעניינים הם צריכים להיות מעודכנים וכך נוצר מצב בו עלה הגיל הממוצע בין משתמשי הפייסבוק ואלפי סבים וסבתות פתחו חשבונות אינסטגרם וטוויטר כדי לעקוב אחר הנכדים המבוישים.כולם יחד יכולים לצפות ביו טיוב בצעדיו הראשונים של האחיין של השכנה מהקומה למעלה.וכך חיסלה הטכנולוגיה את האינטימיות המשפחתית

אם פעם היית צריך להגיע לבית הספר בבגדים מוזרים כדי לעשות פדיחות לילדים היום אתה פשוט יכול לכתוב על קיר הפייסבוק שלהם:”עמיעדוש מותק שכחת את הדייסה הבוקר” ולחסל לחלוטין את חייהם החברתיים.איחן זה פלא שהגענו למצב קשה של מאות קשישים המתדפקים על פתחי הנכדים בבקשה להצטרפות לקבוצת הוואטס אפ המשפחתית ורגע לאחר שאלו האחרונים מואילים בטובם להכיר בסבא ניצול השואה כחלק מהמשפחה הגרעינית הוא מגלה שנפתחה עוד קבוצה ”משפחת טאוב בלי סבא”.כזה ראה וקדש.

עכשיו גם ניתן להבין מדוע הוחלף ”יום האם” ביום המשפחה אין מדובר בעובדה שאלו שהחליטו על כך ראו צירים רק בדלתות ושמעו חצוצרות רק במקהלה העירונית אלא בעבודה שיום זה הפך לחג המציין את התפרקות ערכי המשפחה הקלאסית ותודה לעידן הפייסבוק שהביאנו עד הלום.

הפוסט דעה:יום המשפחה בעידן הדיגיטלי הופיע ראשון במקומון רמת גן