בעיצומו של יום השואה, לא שבכל יום אחר זה מקובל, אירוע אנטישמי חמור ביותר דווקא באחד הרחובות הראשיים בעיר. לדברי גורמים בכירים המשטרה פתחה הלילה בחקירה עם קבלת דיווח על צלבי קרס שרוססו על חנות בשד' ירושלים בר"ג ונסיבות האירוע נבדקות.

הפוסט יום השואה 2021: צלבי קרס רוססו על חנות ברמת גן הופיע ראשון במקומון רמת גן

סימה שניט בת ה-81 מתגוררת במשען רמת אפעל ובמקביל היא פועלת בהתנדבות מלאה מהמשרד שלה בעיריית גבעתיים למען ניצולי שואה רבים במאמץ למצות את זכויותיהם. בין המסתייעים בשירותיה, גם דיירי כפר הגימלאים "משען אפעל". שניט, שהיא בעלת תואר מאוניברסיטת בר אילן והוסמכה כטוענת משפטית ומגשרת מנצלת את כישוריה וניסיונה לטובת ניצולי שואה והתמחתה בנושא מיצוי זכויות ניצולי שואה ואף עובדת בהתנדבות בסיוע משפטי לניצולי שואה משך יותר משני עשורים – התנדבות אשר עלך פועלה זה קיבלה תעודות הוקרה רבות במשך השנים.

סימה שניט עצמה היא ניצולת שואה ששרדה את תלאות השואה והמלחמה ביוון. בזמן שהנאצים היו בדרכם מסלוניקי ללאריסה, עיר מגוריהם של סימה ומשפחתה, הצליחה המשפחה לברוח מבעוד מועד כשאביה של סימה לוקח אותה, בסיוע עגלה וסוס, להסתתר באחד הכפרים שבהרי צפון יוון, שם המשפחה חיה לבד כשהם סובלים מרעב כבד וממחלות קשות.

ברבות הימים הצטרף אביה של סימה לפרטיזנים, ואף נפצע באחת הפשיטות שלהם ואושפז בבית חולים באתונה. בעקבות פציעתו של האב החליטה אימה של סימה לקחת אותה ואת אחיה הקטן לנמל פיראוס, שם הם התכנסו יחד עם פליטים יהודים נוספים במטרה לעלות לארץ ישראל.

כשנה לאחר תום מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1946, הפליגה המשפחה המצומצמת בספינת המעפילים הנרייטה סאלד לישראל אלא שכאן לא תמו תלאותיהם של בני המשפחה העייפים. כידוע, ספינת המעפילים נתפסה ע"י הבריטים בטרם נחתה בחופי ישראל והוחזרה לקפריסין, שם שהו נוסעי האוניה במחנות עקורים במשך 11 חודשים עד שעלו ארצה.

בארץ הייתה סימה לילדת החוץ הראשונה בקיבוץ מענית אך אביה, שעלה ארצה שלוש שנים אחרי שהמשפחה עלתה, לא היה כתמול שלשום בעקבות החוויות הקשות שעבר במלחמה והוא עבד בנמל ת"א ונפטר מפציעתו בזמן המלחמה בנאצים והוא בן 51 בסך הכל.

לימים נישאה סימה ועסקה בהוראה משך חייה הבוגרים וכשיצאה לפנסיה מוקדמת ידעה כי תעשה ככל יכולתה לסייע לניצולי שואה – תפקיד אותו היא נושאת עימה בהתנדבות, בגאווה ואחריות, עד היום.

הפוסט יום השואה | השורדת שמקדישה את חייה למען ניצולי שואה אחרים הופיע ראשון במקומון רמת גן

בשבועות האחרונים הופק קליפ ייחודי לזיכרון השואה, כחלק מפרויקט משותף של אגף האירועים בעיריית גבעתיים, רחל אורנשטיין, היסטוריונית בתחום השואה ותושבת גבעתיים, המלחין והמעבד אפי שושני, יחד עם תלמידי כיתות ט' ממגמת קולנוע תלמה ילין, עמותת קהילתיים, תלמידי מקהלת ענבלים של הקונסרבטוריון העירוני והמנצחת אלה גליבוב.

הרעיון נולד כאשר רחל ואפי הפיקו מופע משותף שבנוי על שירי ילדי מגטו טרזין שבצ'כיה, אך עם כניסת הקורונה לחיינו נאלצו לעצור את ההכנות למופע. על מנת לתת מענה אלטרנטיבי לטקסי יום השואה, השניים מצאו דרך יצירתית וחינוכית להעברת מסר השואה, באמצעות קליפ המבוסס על השיר "געגועים" שנכתב ע"י ילד אלמוני, שחי בגטו טרזין. אגף האירועים של עיריית גבעתיים ריכז את הפרויקט והוביל את החיבורים בין הגופים השונים.

החזון החינוכי של הפרויקט הוא להביא את קולם של ילדי הגטו אל הילדים של היום ולאמץ את השירים כחלק מהזיכרון הקולקטיבי. הסרטון הופק במסגרת תכנית מעורבות חברתית של תלמידי מגמת הקולנוע בבי"ס תלמה ילין בהנחיית ראש המגמה, יורם שפירא, הבמאיות תמר מירון ואמילי טומשפולסקי משכבת י"ב, הובילו את ההנחיה והליווי של תלמידי כיתה ט' שהיו אמונים על הפקת הסרטון. עבור הביצוע הווקאלי נרתמה לקליפ מקהלת ענבלים של הקונסרבטוריון העירוני בגבעתיים בניצוחה של אלה גליבוב. המקהלה הקליטה את השיר באולפן הקלטות של מרכז הנוער בשדה בוקר. לטובת הסרטון הוקדש יום צילומים שלם שהתקיים במכון האומנותי וההיסטורי בית שנידרמן.

הקליפ מחבר בין תיעוד מימי השואה למוזיקה עכשווית ובכך מצליח להנגיש את סיפורם לילדי הדור החדש. מפגש זה יוצר זיכרון תרבותי המאיר נקודת מבט חדשה על עולמם הפנימי של ילדים בשואה בכלל ושל ילדי גטו טרזין בפרט. המוזיקאי אפי שושני יצא למסע ארוך, עד לעיירת טרזין. שם, בין סמטאותיה של העיירה בעודו מתחקה אחר מראות ותחושות, נמצאה ההשראה האומנותית, ויצירות הילדים חזרו יחד עימו הביתה.

רחל אורנשטיין מוסיפה כי: "החשיפה הבלתי אמצעית למקורות ראשוניים שנכתבו על ידי ילדים ובני נוער בגטו היא עדות לדרכי ההתמודדות של הילדים ובני הנוער עם מציאות חייהם. זאת הכרות נטולת פרספקטיבה של 'אחרי', ומכאן הזדמנות חינוכית ללמוד וללמד את ההיסטוריה של השואה באופן אחר".

גטו טרזין היה הגטו היחיד במרכז אירופה; והוקם בעיר מבצר קטנה (כ- 60 ק"מ מפראג), מוקפת חומות. בימי הגטו, הצטופפו בתקופת השיא, כ- 59,000 יהודים. המילים של השירים שנכתבו ע"י הילדים משקפות את מציאות החיים בגטו. חלקם מתארים תמונות מחיי הגטו כאשר הכתיבה הופכת לאמצעי התמודדות עם מציאות של עולם מורכב ומתפרק, וממלא מקום של חיפוש מפלט בדמיון, היאחזות בזיכרונות, ושימוש בהומור.

ב-42 חודשי קיומו עברו בגטו טרזין 155,650 אסירים, כ-34,000 מאסירי גטו טרזין נספו בגטו עצמו וקרוב ל-87,000 מהם גורשו למחנות ההשמדה, כ- 90% מילדי טרזין לא זכו לראות את היום שאחרי.

לצפייה בקליפ: https://youtu.be/6apSgZ2_JXA

געגועים
מילים: ילד אלמוני, גטו טרזין, 9.3.1943
תרגום: לאה גולדברג
לחן, עיבוד והפקה מוזיקאלית: אפי שושני

כְּבָר גָּר אֲנִי שָׁנָה שְׁלֵמָה כִּמְעַט

בְּעִיר שְׁחֹרָה שֶׁשְּׁמָהּ טֶרֶזְיֶנְשְׁטַדְט,

וּבְהִזָּכְרִי בְּעִיר מוֹלַדְתִּי,

עַכְשָׁו מֵבִין מַה לִי הָיָה בֵּיתִי.

הַבַּיִת שֶׁלִּי, הַבַּיִת הַיָּקָר, גֵּרְשׁוּנִי וְהִגְלוּנִי לַנֵּכָר,

אֶל הַמָּקוֹם שֶׁלֹּא אֶרְצֶה לִהְיוֹת.

שֶׁכָּל חַלָּשׁ אֵינוֹ יָכֹל לִחְיוֹתֹ.

הָא, לוּ יָכֹלְתִּי אֶל בֵּיתִי לַחְזֹר.

נִדְמֶה, שֶׁשָּׁם תָּמִיד אֲוִיר וָאוֹר.

אֵיךְ לֹא יָדַעְתִּי אָז, כְּשֶׁגַּרְתִּי שָׁם,

מַה טוֹב הָיָה לִי, מַה הִשְׁאַרְתִּי גם!

אֲבָל עַכְשָׁו אֲנִי זוֹכְרֵךְ, הַמְּכוֹרָה,

מִמֶּרְחַקִּים אַתְּ כְּכוֹכָב לִי מְאִירָה!

פֹּה אֲנָשִׁים הוֹלְכִים בָּרְחוֹב,

וְכָל אֶחָד אֲשֶׁר יִרְאֵם הֲלֹא יָבִין מִיָּד

אַךְ אַל יֵאוּשׁ,

אוּלַי הַכֹּל עוֹד יִשְׁתַּנֶּה,

וְהָעוֹלָם גָּדוֹל.

הַמְתֵּן, חַכֵּה יָבוֹא הַזְּמַן

וְאֶל בֵּיתְךָ תָּשׁוּב מִכָּאן.

הפוסט תלמידי תלמה ילין מרגשים את המדינה בקליפ חדש ליום השואה הופיע ראשון במקומון רמת גן

למעלה מ-800 שורדי שואה תושבי גבעתיים קיבלו לקראת ערב יום השואה והגבורה תשורה מרגשת שתחולק על ידי תלמידי התיכוניים בעיר וכוללת: דגל לאום עם כיתוב "אתם בליבנו" ואיגרת מאת ראש עיריית גבעתיים רן קוניק, פרח ותעודה מתנת פרויקט "פרח לניצול", איגרת מאת מפקדי צה"ל וכן עוגה מתנת חב' שטראוס.

את הפרויקט מרכז האגף לשירותים חברתיים בעיריית גבעתיים ואל מלאכת האריזה נרתמו גם נשות מאמאנט גבעתיים שהתנדבו לארוז את הערכות לקראת חלוקתן בבתי שורדי השואה. את הערכות יחלקו תלמידי תיכון מגבעתיים בליווי הוריהם ובסיוע של עובדי עירייה.

בפרויקט המשותף להאגף לשירותים חברתיים ומינהל החינוך השתתפו תלמידי בתי הספר התיכוניים בעיר שבצ, קלעי, אורט וחולקו כאמור לכ-800 שורדי שואה בגבעתיים פרחים ודגלי ישראל. חבר מועצת העיר ומחזיק תיק שרותים החברתיים, יעקב שטרן סיפר: "התלמידים והוריהם הגיעו עד לפתח הבית של כל ניצולי השואה. גם במרחק בטיחות, עם מסכות ובאוויר הפתוח מכבדים וזוכרים תמיד את שורדי השואה היקרים שלנו".

קארין אינס מנכ"לית מאמאנט וחברת מועצת העיר והילה ירון יו"ר מאמאנט גבעתיים ציינו כי : "מאמאנט גבעתיים שמחה וגאה לקחת חלק בפרויקט הכנת תשורות לשורדי שואה מעיריית גבעתיים וצה"ל. "אנו גאות ונרגשות כאימהות במאמאנט לתרום לקהילה שלנו במיוחד בימים אלה. אין ספק כי כל תרומה וכל עזרה תורמת לחוסן הקהילתי והחברתי שלנו בעיר גבעתיים."

הפרח בפרויקט "פרח לניצול" ניתן בשם חיילי ומפקדי צבא ההגנה לישראל ומשתתפים בו הקרן לרווחת ניצולי השואה, ארגון בית לוחמי הגטאות וצה"ל.

באיגרת מאת מפקדי הצבא שצורפה לערכת השי נכתב בין השאר: "לצערנו הרב, בשל התפרצות נגיף קורונה ההנחיות מחייבות אותנו לשמור על שלומכם ובריאותכם ועל כן נבצר מאיתנו לבקרכם. עם זאת חשוב לנו לחבק אתכם גם מרחוק, היו בטוחים שאתם בליבנו ואנו רואים חובה מוסרית להמשיך ולהנציח את סיפור חייכם. בשם מפקדי צה"ל וחייליו אנו מבקשים להצדיע לכם על איתנותכם ועל עמידתכם בימים קשים אלה".

הפוסט מצדיעים גיבורים: כ- 800 שורדי שואה קיבלו ערכות שי מתלמידי תיכון בגבעתיים הופיע ראשון במקומון רמת גן

בצל משבר הקורונה, אירועי יום השואה יתקיימו באופן מקוון. עצרת יום השואה, תשודר בפייסבוק העירוני בשעה 19:30 בשידור חי מאנדרטת השואה שבהר הבנים ב-20.4.2020. דגלי ישראל ורמת גן ברחבי העיר יורדו לחצי התורן, בבניין העירייה, בכיכר אורדע ובית יד לבנים. בנוסף, שלטי החוצות בעיר יקרינו נר זיכרון ומבנה העירייה יואר במגן דוד בצבע צהוב.

עצרת מרכזית באנדרטת השואה ביד לבנים-שידור מקוון בפייסבוק העירוני

ב-20 לאפריל, ערב יום השואה, ייערך הטקס המרכזי באנדרטת השואה ביד לבנים. האירוע יתרחש ללא קהל ויועבר בשידור ישיר בפייסבוק העירוני. האירוע יכלול את דבר רה"ע, כרמל שאמה הכהן ולאחר מכן קריאת קדיש מפיו של מ"מ הרב הראשי לר"ג הרב כץ. בהמשך הטקס תתקיים שירת 'אל מלא רחמים' מפיו החזן ישראל רנד ושיר מטעם להקת צעירי רמת-גן. בהמשך הטקס תתקיים הדלקת משואה והנחת זר ליד האנדרטה למען הנספים. בתום הטקס, שייערך כחצי שעה, יוקרנו עדויות של ניצולים מהטקסים של שלוש השנים האחרונות, תושבי העיר הרמת-גן.

מיזם "אמץ שורד"

ביום חמישי, תנועות הנוער יאמצו ניצולי שואה, יילוו אותם לאורך ימים אלה וישימו ורד בכניסה לדלת עם אגרת ראש העיר.

זיכרון בסלון עירוני

ביום שלישי 21.4.2020 בין השעות 11:00-12:00 , יועבר בשידור חי באמצעות זום, דברי עדות מפי ניצול השואה ויקיר העיר מר מרדכי צנובר.

באגרת שנשלחה אל ניצולי השואה, כתב רה"ע שאמה הכהן: "גם בתקופה האפלה ההיא, בחשיכה וייאוש מוחלטים, היו נקודות אור שנראו אז זעירות ורחוקות. הנקודות האלה הייתם אתם, שמצאתם את עוז הרוח והגבורה, שמרתם על צלם אנוש, השבתם מלחמה ולבסוף גם הקמתם עבורם ועבורנו בית לאומי בארצנו, בית שבאמת מהווה אור לגויים בהרבה תחומים. גם השנה אזכיר לכם שדלתי פתוחה בפניכם, מהרגע להרגע. אתם וההורים השכולים לפני כל השאר".

הפוסט רחוק מהעין קרוב אל הלב: אירועי יום הזיכרון לשואה ולגבורה ברמת גן הופיע ראשון במקומון רמת גן

כשאמרתי לשרה פרי בסיום טקס יום השואה אתמול בלילה  שאשמח להקפיץ אותה הביתה, היא אמרה לי "אבל אני יכולה לנסוע בקו 55 חבל שתטרח". אמרתי לה שאין מצב שהיא תתחיל לחכות לאוטובוס, ורק אחרי שכנועים היא הסכימה. בדרך לביתה ביקשתי ממנה שתספר לי מה היה שם. שרה קצת היססה בהתחלה, אך תוך דקותיים היא נפתחה ואני נשאבתי לסיפור החיים המצמרר והבלתי נתפס שלה:

שרה, ילדה בת 3 מלובלין, שבתחילת המלחמה אביה נשלח למחנה עבודה ולאחר מכן נרצח, ואמה לקוחת אותה והן ובורחות ליער, מחפשות את דרכן ומתחבאת אצל משפחה פולנית במשך מספר חודשים. לימים שרה תדאג שאותה משפחה תוכר כחסידת אומות העולם. לאחר מכן הגרמנים תופסים אותם ושולחים אותם למחנה ההשמדה מיידנק.  ילדה בת 3  שצריכה לשרוד תקופה במיידנק ובעיקר כל הזמן להתחבא. להתחבא בין הדרגשים, מתחת לשק תפוחי האדמה, להתחבא בין מעילים ואפילו והתחפשות במסדר לאישה בוגרת. העיקר שהגרמנים לא יראו  את שרל'ה,  ילדה קטנטנה בלב גיא המוות. כי מבחינת הגרמנים אין ילדים במיידנק.

למעשה, שרה היא אחת משבע הילדים היחידים ששרדו וניצלו ממיידנק. אביה, סבה וסבתה נספו, ורק אמא נשארה לה.  אמא שלה, גיבורה אמיתית שהגנה ושמרה עליה כל העת במחנה מפני הגרמנים. עד שבשלב מסוים לפני שחרור המחנה נפרדו דרכיהם.

עם שחרור המחנה שרה הועברה לאחר המלחמה לבית יתומים וכעבור שנה מסיום המלחמה אמא ששוחררה גם חיפשה אותה עד שהם נפגשו. שרה סיפרה שברגע שראתה את אמה -היא בכלל לא האמינה שזו אכן היא כי חשבה שהיא לא בין החיים. משם השניים עברו לגרמניה לתקופה, ומשם במסע תלאות עלו לארץ  ישראל, תחילה, ליפו ואחר כך עברו לגבעתיים. בינתיים שרה התחתנה, נישאה, הקימה משפחה, ילדים נכדים ונינים.

שרה על אף היותה בעשור השמיני, היא אישה עם אנרגיות מטורפות של בחורה בת 18, יש לה לו"ז צפוף ודחוס כמו של שר בממשלה: שיחות ,הרצאות, פגישות התנדבויות ביד ושם, חברה פעיל בקפה אירופה, במועדון ימי שני,  ובקיצור מה לא. מפעל חיים של אישה אחת.  לפולין אגב היא לא נוסעת לבקר וכף רגלה לא תדרוך שם. "אין לי מה לחפש שם" לדבריה.

לפני שנפרדנו, (רק כי היה מאוחר  ושרה מיהרה לביתה לקראת שיחה הבוקר) שרה שולפת נייר שכתבה ,כמסר שהיא מעבירה לדור הצעיר והיא מקריאה לי אותו : "ובכוח האמונה והתקווה של דור אשר יצר מהתופת ובחר בחיים, תרם  למדינה בכל התחומים, נושא בזיכרון הכואב ועושה הכל להעבירו לדור הבא…. כי בחרנו בדרך של נטיעה זריעה וחינוך…

יעקב שטרן הנו חבר מועצת העיר גבעתיים ומחזיק תיק הרווחה בעיר

הפוסט "כי בחרנו בדרך של נטיעה זריעה וחינוך". חבר מועצת העיר גבעתיים יעקב שטרן מספר על המפגש הייחודי עם ניצולת השואה הופיע ראשון במקומון רמת גן

זייטמן נולדה בפולין ב-1925. בתקופת המלחמה חיה כשנה וחצי במסתור בבוידעם של חנות בעיירה סטשוב, עד שנתפסה על ידי חיילי אס אס והועברה למחנה ראדום, שם עבדה בבית חרושת לנשק. מראדום נלקחה למחנה אושוויץ ובסיום המלחמה עבדה בעבודות כפייה בבית חרושת בצ'כיה. פנינה איבדה את כל משפחתה בשואה. במשך שנים לא שיתפה בחוויות הקשות, אף לא את ילדיה. בשנה שעברה השתתפה לראשונה בפרויקט ההנצחה "זיכרון בסלון" ושיתפה בסיפורה האישי.

ב-1949 עלתה פנינה ארצה באוניית העצמאות עם תינוק בן שנה וחצי. מאז מתגוררת ברמת-גן. במשך ארבעה עשורים הפעילה חנות קוסמטיקה במרכז העיר.

אירוע "גיבורות היופי" נערך זו השנה השנייה ברציפות על ידי ארגון "מגשימים חלומות קטנים לאנשים גדולים". במסגרת האירוע, מאות מתנדבים, בהם אנשי אופנה וביוטי, סטייליסטים, מאפרים ומעצבי שיער, צוותו לכל אחת מ-36 שורדות השואה, שזכו ליום שכולו הוקרה, תשומת לב ופינוקים. פנינה וכל יתר המשתתפות הוכתרו באמצעות סרט לגיבורות יופי, בטקס מרגש שכולו הצדעה לנשים הגיבורות.

הפוסט בגיל 94: שורדת השואה פנינה זייטמן מרמת-גן מגשימה חלום הופיע ראשון במקומון רמת גן

זה קורה לניצולי שואה ולא אחת רק בשנים מאוחרות מאד לחייהם: היכולת לדבר. להעלות זיכרונות. לשחזר רגעים של חיים עם משפחות שנכחדו על ידי הצורר וגם רגעים של אימה בתופת ההשמדה אותה שרדו.

המפתח לפתיחות מצוי בידי המתנדב שהוא גם חבר, זה שמגיע בשליחות מפעל סיפורי חיים ביד שרה אל ביתו של הניצול ועובר עמו את הדרך הקשה במסע הזיכרונות.

עד כה תועדו ביד שרה מעל אלף סיפורים אישים שהודפסו לאחר עריכה והוענקו למספר במעמד משותף עם בני משפחה ומתנדבי יד שרה השותפים ליצירה. 

"מפעל סיפורי החיים, בבסיסו הוקם ביד שרה למען ניצולי השואה ולהנצחת סיפורם", אומרת ענת בן זקן מנהלת גם את שרות סיפורי חיים ביד שרה. "נחשפנו לקושי של הניצולים לספר את סיפורם יחד עם העובדה שדור זה הולך ונעלם – הרמנו את הכפפה והקמנו את שרות זה".

 לא אחת המתנדב המגיע כדי להקשיב ולתעד ואחר כך להכין את סיפור החיים הוא הראשון ששומע קטעים קשים בחיי הניצול. כאלה שגם המשפחה הקרובה לא ידעה אותם.

המתנדבים בצוות השרות המיוחד לתיעוד סיפורי חיים לומדים לפני המפגש הראשון את הרקע האישי של המספר. מקבלים סידרת הכשרות וליווי הכוללים מפגש עם עובדים סוציאליים ופסיכולוגים.

צוות מתנדבי התיעוד אינו מתמקד בסיפורם של ניצולי שואה בלבד, כל קשיש המבקש לתעד את סיפור חייו – מוזמן לעשות זאת במסגרת יד שרה.  אך השירות לניצולים – תמיד בעדיפות ראשונה.

לעיתים – המספר והמקשיב – שניהם ניצולים. אחד המתנדבים שהצליח להימלט בעוד מועד מציפורני החיה הנאצית ולא חווה את השואה על בשרו, הסביר שבדרך זו הוא מרגיש שהוא מקיים חובה מוסרית כלפי הניצולים.

אחד הניצולים לאחר שפרק את מטען הזיכרונות הקשים, שיתף את המתנדב המקשיב כי הוא חש בסגירת מעגל. חש הקלה.  עכשיו, בסיוע מפעל סיפורי חיים ביד שרה, ולראשונה, יוכלו נכדיו לדעת את הסיפור המלא – את שעבר עליו. גם את תחושת נצח ישראל המקופל בסיפור ההישרדות האישי והקמת דור חדש בישראל.

הפוסט יום השואה מביא איתו פרויקט מיוחד לתיעוד סיפורי חיי ניצולים הופיע ראשון במקומון רמת גן