תחילתה של הפרשה לפני 7 שנים בפרויקט תמ"א 38 שרצו לבצע חברת מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ וכן היזם פיני מזרחי במתחם בניינים בן עשרות דירות ברחוב עלומים ברמת-גן. כל בעלי הדירות חתמו שהם מסכימים, למעט דייר אחד. לדבריו לדברי עורכי הדין ורד כהן ורענן בר־און שייצגו את הדייר הסרבן הם הוכיחו כשלים בתכנית הבנייה שחפץ היזם לבצע, וגרמו לביטול היתר הבנייה שניתן ליזם על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן.

במהלך תקופת הדיונים שהתקיימו בין היזם והחברה הקבלית לבין הדייר בבתי המשפט ובוועדת הערר, שיגר הדייר מכתבים רבים בדואר אלקטרוני לעירייה, וגם לדיירים נוספים, וכן לשופט הדן בעניינו, וגם ליושב ראש וועדת הערר. במכתבים אלה טען הדייר, כי היזם "רימה את הוועדה המקומית לתכנון ובניה", הגיש תכניות "שכולן רמאויות וזיופים", כי היזם "פועל בדרך של הטעיות מכוונות וניסיונות מרמה חוזרים ונשנים", כי הוא "ממשיך לשקר ולהונות במצח נחושה", וכן התייחס ל"הטעיות ורמיות רבות וחמורות מאוד של היזם".

בעקבות חלופת המכתבים ולחצי הדייר הסרבן בפרויקט התמ"א, היתר הבנייה שניתן ליזם ולחברה הקבלנית בוטל, והם הפסידו את פרויקט הבנייה שרצו לבצע. בתגובה, היזם והחברה הקבלנית הגישו נגד הדייר תביעת ענק לפיצוי בגין לשון הרע בכוונת זדון לפגוע בהם.

עורכי הדין בר-און וכהן טענו, בשמו של הדייר, כי תביעת לשון הרע נגדו נועדה להלך עליו אימים כדי לגרום לו לזנוח את התנגדותו המוצדקת לפרויקט. לטענתם, לדייר עומדות שלל הגנות מפני תביעת לשון הרע, וכי כל "חטאו" של הדייר הוא בכך שפתח את קופת השרצים שעל גבו של היזם.

בפסק דינו קיבל בית המשפט את טענות עורכי הדין בר-און וכהן וקבע, כי לדייר יש הגנות רבות מפני הפרסומים. כך נקבע, כי סכום התביעה מופרך וסתמי, וכי התביעה היא תביעה אסטרטגית, שהוגשה על רקע האיומים שאיים היזם על הדייר ו"מטרת התביעה להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות של הדייר". עוד נקבע, כי ההודעות שנשלחו בדואר אלקטרוני נשלחו בתום לב, ונועדו להגן על ענין אישי כשר של הדייר, ולהביע דיעה על התנהגות היזם כבעל דין.

במהלך הדיונים זימנו עורכי הדין בר-און וכהן לעדות גם את סגן ראש העיר רמת-גן, מר אדם קניגסברגר, חבר ועדת תכנון ובנייה רמת גן אשר בעת הגשת תצהירו שימש גם כיו"ר ועדת הביקורת בעירייה, וקבע "שעדותו נשאה צביון של רצינות, מכובדות, יושרה וזהירות". בית המשפט קיבל את עדותו, לפיה היזם הוליך שולל את הועדה המקומית, וכי אין מדובר בטעויות אלא בניסיון להטעות את הועדה המקומית, וכי בכל שנותיו לא זכור לו מקרה כה חמור, וכי היזם "שתל" חתימה בתוכנית הבקשה להיתר בניה.

לאחר בחינת מכלול העדויות קבע בית המשפט בפסק דינו שמדובר בתביעה אסטרטגית, שנועדה להרתיע את הדייר מלעמוד על זכויותיו הלגיטימיות – חשיפת התנהלות היזם. בסיומו של פסק הדין כתב בית השופט כי "מהשיקולים הנשזרים לעיל כחרוזים במחרוזת, ולפיהם ביחס לפרסומים עומדות לרונן (הדייר) הגנות של פרסום תוך כדי דיון, אמירת אמת ויציב בעניין בעל היבט ציבורי, ולמצער הגנה על עניינו האישי הכשר והבעת דיעה על בעל דין בתום לב, ומשנמצאו בתביעה עקבות רעלנים של שימוש לרעה בהליכי משפט, נדחית התביעה במלואה".

בית המשפט חייב את היזם והחברה הקבלנית לשלם לדייר הנתבע שכר טרחת עו"ד בסך 100,000 ₪, ובנוסף את הוצאות המשפט של הדייר.

הפוסט דייר בודד התנגד לתמ"א והוביל לביטול הפרויקט; היזם תבע ממנו מיליונים – והפסיד הופיע ראשון במקומון רמת גן

מהתביעה עולה, כי הקשישה שעד לתאונה הייתה עצמאית לחלוטין, הפכה בעקבות התאונה לסיעודית. לפני כשנה וחצי הגברת פסעה בשביל מפארק מרום נווה לכיוון רחוב ד"ר יוחנן רדר ומאחר והמעבר צר ולעתים רוכבים במקום רוכבי אופניים, המדרכה עליה דרכה הייתה קעורה עם בליטות של בלטות מסביב. הקשישה נתקלה באחת הבליטות  ונפלה בחוזקה על פניה וכפות ידיה ועיקמה את קרסול רגל שמאל.

זמן מה לאחר התאונה, האשה גילתה אזרחות טובה ודיווחה למוקד העירוני בעיריית רמת גן על המפגע במדרכה תוך שהיא מבקשת לתקנו על מנת למנוע פגיעות נוספות בעוברים ושבים. העירייה תיקנה את המפגע, יישרה את המדרכה, אך בשביל הנפגעת זה היה מאוחר מדי.

בעודה כאובה מבלי יכולת לזוז, הקשישה פונתה באמבולנס לבית החולים תל השומר כשהיא  מתלוננת על כאבים עזים בשורשי כפות הידיים. בביה"ח נמצא כי היא סובלת משברים בשורשי שתי כפות הידיים. כעבור שבוע עברה ניתוח תחת הרדמה כללית לשחזור וקיבוע השברים בשורשי כפות הידיים. במכון לריפוי בעיסוק אליו הופנתה, הוסבר לה כי , בשל הקושי בהפעלת ידיה היא זקוקה לעזרה מלאה בכל פעולה אפשרית במהלך היום: בעבודות משק בית, מקלחת, הלבשה וכו'.

כחודש לאחר התאונה אובחן בהדמיית CT  שבוצעה במרפאת כף יד, כי שני ברגים שהותנו לאיחוי השברים בכפות ידיה, משיקים פנימה ולכן נאלצה לעבור ניתוח נוסף להוצאת הברגים. אם לא די בכך כעבור חודשים אחדים נמצא בבדיקת EMG כי בעקבות התאונה הקשישה סובלת מבעיה בתעלה הקרפלית. במקביל היא ממשיכה לסבול מכאבים בידיה כאשר כתוצאה מכך החלו לה כאבים גם בכתפיים.

כתוצאה מהפגיעה בתאונה, התדרדר מאוד מצבה התפקודי של הקשישה והיא זקוקה לעזרת אחרים 24 שעות ביממה. מאז התאונה היא מתקשה  להתקלח ולהתלבש לבד, אינה מסוגלת לבשל לעצמה או לנקות את ביתה.  כל פעולה בסיסית ביותר שהייתה מבצעת בעבר הפך עבורה לסיוט.

בא כוחה עו"ד בנו גליקמן העוסק בתביעות רשלנות טען בתביעה כי העירייה התרשלה בכך שלא דאגה לתקינות השטחים שבבעלותה כולל  המעברים הציבוריים שבאחריותה. בנוסף, היא לא  דאגה לבצע בדיקות תקופתיות לתקינות שטחיה ולסילוק המפגע הבטיחותי לפני שהתרחשה התאונה. זאת,  למרות שהייתה מודעת למפגע.

מומחה בכירורגיה אורתופדית מטעם התביעה, קבע כי לקשישה נותרה נכות לצמיתות בשיעור של 27% בגין פגיעה בפעולות כפות הידיים וצלקות.

בתביעה הקשישה מבקשת לקבל פיצוי עבור עזרת הזולת, נסיעות, רכישת ציוד רפואי, טיפולים רפואיים, הוצאות רפואיות ועבור כאב וסבל.

באופן מפתיע ולמרות פעולות העירייה לתיקון המפגע ויישור הקרקע לאחר האירוע, בכתב הגנתה הכחישה העירייה את כל טענות התובעת וטענה כי "לא מדובר במפגע".

פנינו לעיריית רמת גן על מנת לקבל את התייחסותם לפרטים, אך שם בחרו שלא להגיב.

הפוסט בת 73 שנפלה בפארק מרום נווה וריסקה את כפות ידיה תובעת את עיריית רמת גן הופיע ראשון במקומון רמת גן

תחילתה של הפרשה בפרויקט תמ"א 38 ברמת גן שרצו לבצע חברת מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ וכן היזם פיני (פנחס) מזרחי (בעל המניות והמנהל של החברה הקבלנית) בבניין ובו עשרות דירות. לאחר מו"מ עם הדיירים, כל בעלי הדירות חתמו שהם מסכימים, למעט דייר אחד.

עורכי הדין ורד כהן ורענן בר – און, המייצגים את הדייר שסרב, הוכיחו כשלים בתכנית הבנייה שחפץ היזם לבצע, וגרמו לביטול היתר הבנייה שניתן ליזם על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן.

במהלך תקופת הדיונים שהתקיימו בין היזם והחברה הקבלנית לבין הדייר בבתי המשפט ובוועדת הערר, שיגר הדייר מכתבים רבים בדואר אלקטרוני לעירייה, וגם לדיירים נוספים, וכן לשופט הדן בעניינו, וגם ליושב ראש וועדת הערר.

במכתבים אלה טען הדייר, כי היזם "רימה את הוועדה המקומית לתכנון ובניה", הגיש תכניות "שכולן רמאויות וזיופים", כי היזם "פועל בדרך של הטעיות מכוונות וניסיונות מרמה חוזרים ונשנים", כי הוא "ממשיך לשקר ולהונות במצח נחושה", וכן התייחס ל"הטעיות ורמיות רבות וחמורות מאוד של היזם".

היתר הבנייה שניתן ליזם ולחברה הקבלנית בוטל, והם הפסידו את פרויקט הבנייה שרצו לבצע. בתגובה, היזם והחברה הקבלנית הגישו נגד הדייר תביעת ענק לפיצוי בגין לשון הרע בכוונת זדון לפגוע בהם.

עורכי הדין בר-און וכהן טענו, בשמו של הדייר, כי תביעת לשון הרע נגדו נועדה להלך עליו אימים כדי לגרום לו לזנוח את התנגדותו המוצדקת לפרויקט. לטענתם, לדייר עומדות שלל הגנות מפני תביעת לשון הרע, וכי כל "חטאו" של הדייר הוא בכך שפתח את קופת השרצים שעל גבו של היזם.

בפסק דינו קיבל בית המשפט את טענות עורכי הדין בר-און וכהן וקבע, כי לדייר יש הגנות רבות מפני הפרסומים.
כך נקבע, כי סכום התביעה מופרך וסתמי, וכי התביעה היא תביעה אסטרטגית, שהוגשה על רקע האיומים שאיים היזם על הדייר.
מטרת התביעה להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות של הדייר.
עוד נקבע, כי ההודעות שנשלחו בדואר אלקטרוני נשלחו בתום לב, ונועדו להגן על ענין אישי כשר של הדייר, ולהביע דיעה על התנהגות היזם כבעל דין.

עורכי הדין בר-און וכהן זימנו לעדות גם את סגן ראש העיר רמת-גן, מר אדם קניגסברגר.
בית המשפט קיבל את עדותו של סגן ראש העיר רמת-גן, אשר בעת הגשת תצהירו שימש גם כיו"ר ועדת הביקורת בעירייה, וקבע "שעדותו נשאה צביון של רצינות, מכובדות, יושרה וזהירות".
בית המשפט קיבל את עדותו, לפיה היזם הוליך שולל את הועדה המקומית, וכי אין מדובר בטעויות אלא בניסיון להטעות את הועדה המקומית, וכי בכל שנותיו לא זכור לו מקרה כה חמור, וכי היזם "שתל" חתימה בתוכנית הבקשה להיתר בניה.

לעניין היזם פיני (פנחס) מזרחי קבע בית המשפט בפסק הדין, כי עדותו הותירה רושם כוחני, ציני, יהיר ומזלזל בזולת ובחקירה. השופט תיאר את התנהלות היזם כאילו מזרחי חושב ש"מדובר במשחק מחבואים לגיטימי, בגדרו מותר ליזם לכלול בבקשה (להיתר בנייה) נתונים בלתי נכונים, ולצפות שהרשות לא תגלה אותם". בית המשפט קבע, כי עניין זה "מטיל צל כבד על מהימנות עדותו" של פיני מזרחי, וכי הוא "לא בחל בדרכי עורמה גסות בתשובות שונות".

לאחר בחינת מכלול העדויות קבע בית המשפט בפסק דינו, שהדייר מצא עצמו מתמודד מול יזם כוחני ורב תחבולות. עוד נקבע, שהדייר הוכיח מניעים צודקים ותום לב, והתמודד בעוז רוח עם המצב למרות השפעת המאבק על בריאותו.

בית המשפט קבע, שמדובר בתביעה אסטרטגית, שנועדה להרתיע את הדייר מלעמוד על זכויותיו הלגיטימיות – חשיפת התנהלות היזם.

בסיומו של פסק הדין כתב בית השופט כך: "מהשיקולים הנשזרים לעיל כחרוזים במחרוזת, ולפיהם ביחס לפרסומים עומדות לרונן (הדייר) הגנות של פרסום תוך כדי דיון, אמירת אמת ויציב בעניין בעל היבט ציבורי, ולמצער הגנה על עניינו האישי הכשר והבעת דיעה על בעל דין בתום לב, ומשנמצאו בתביעה עקבות רעלנים של שימוש לרעה בהליכי משפט, נדחית התביעה במלואה".

בית המשפט חייב את היזם והחברה הקבלנית לשלם לדייר הנתבע שכר טרחת עו"ד בסך 100,000 ₪, ובנוסף את הוצאות המשפט של הדייר. את הדייר "הסרבן" ייצגו עורכי   הדין   ורד   כהן   ורענן   בר-און,  ממשרד  בר-און,  כהן,  עורכי – דין.

הפוסט תמ"א ברמת גן | היזם תבע את "הסרבן" על נזק במיליונים – והפסיד בבית המשפט הופיע ראשון במקומון רמת גן