ערן הלרסטודנטים עם אוטיזם הציגו את סיפורי ההצלחה בטקס השקת מחזור ח' לתוכנית שילוב סטודנטים על הרצף האוטיסטי באוני' אריאל.
אוניברסיטת אריאל השיקה את המחזור השמיני לתכנית השילוב הייחודית לסטודנטים על הרצף האוטיסטי בלימודים אקדמאיים. בשנה"ל תשע"ד סיימו את לימודיהם 8 בוגרים, 3 מתוכם המשיכו לתארים מתקדמים. "חזון האוניברסיטה למצוינות והשאיפה לתרומה לקהילה", מסבירה אלינור עינת מנהלת מרכז השרות לסטודנט באוניברסיטת אריאל, "עומד בהתאמה לחזון התכנית ליצירת שוויון הזדמנויות. התועלת לקהילה ברורה, עם סיום הלימודים, סטודנט שהשתתף בתוכנית יהיה בעל השכלה ומקצוע התואמים את יכולותיו, אותן יוכל לממש בהשתלבות בשוק העבודה. הרווח לסטודנט ברור גם הוא- עליה באיכות החיים, בביטחון העצמי ובעצמאות. תקופת הלימודים, בדרך לרכישת השכלה ומקצוע, מהווה הזדמנות לסטודנט להתנסות בחיים עצמאיים, בחברת אנשים צעירים, ולהתמודדות עם הקשיים הצפויים בעצמאות עתידית, בהדרגתיות ותוך ליווי, סיוע והדרכה של אנשי מקצוע וסטודנטים חונכים. בתחילת הדרך ב- 2008 החלו 2 סטודנטים, היום בחלוף 6 שנים 30 סטודנטים לומדים. חשוב לציין שאין הגמשה בתנאי הקבלה האקדמיים ובמילוי החובות לתואר."
רז רובס, סטודנטית מצטיינת לביולוגיה מולקולרית בתוכנית השילוב מספרת, "לבני אדם כמוני, קשה להיקלט במקום חדש, זה כמו עץ שעוקרים אבל הוא לא יודע להכות שורש ולתת פרי. כסטודנטית לביולוגיה, אני יודעת שעץ יכול לשרוד כשהוא מסוגל לבצע שינויים. עזרו לי בדברים הקטנים, איך לנקות למשל, איך להתחשב באחרים, להתמודד במצבי לחץ, לכל זה אני זקוקה כדי להתמודד עם היומיום. ביני ובין העולם יש מסך שאינו מאפשר לי להרגיש את האנשים, את הפוליטיקה של העולם, ואני צריכה עזרה בתרגום. למדתי ביולוגיה מולקולרית ואני שוקלת לשלב מדעי המוח והמחשב. יש לי בן זוג מהתוכנית, שסיים לימודי תקשורת, בעבר לא רציתי בן זוג עם אספרגר אבל היום אני מבינה שמה שחשוב זה שיש לי חבר שאני אוהבת. הצלחתי לפרוץ את הגבולות של עצמי ואני גאה בזה."
גילי קימור, שסיים בהצטיינות תואר ראשון במדעי המדינה והחל תואר שני, מספר באופן ציני ומלא חוש הומור, "לא זימנו אותי בגלל ההצלחה שלי, או היופי המהמם שלי, אלא כסטודנט בתוכנית. אני רוצה לשבור את הסטריאוטיפ שלנו כאנשי גשם, נטולי יכולת רגשית שלא מבינים דו משמעות ונמנעים מקשר חברתי. כל אלה הופרכו- בתוכנית רכשתי חברים אמתיים לחיים, רגילים וחברים על הרצף האוטיסטי." בהמשך, תוך שהוא מציין שהוא אמור לסיים אבל הוא מנצל את "אי הבנת הקודים החברתיים" וממשיך בהקראת השיר "השירה שלי" מתוך ספר שיריו הראשון, שראה אור במהלך לימודי התואר הראשון. בקרוב, גילי יפרסם ספר שירים שני.
דינה רות, אמא של רז רובס, הצליחה לגעת בלב של כולם. היא סיפרה שכבר בתחילת הדרך היכולת הלימודית של רז בלטה. סיפרה בהתרגשות על ההתקדמות שהתוכנית העניקה לרז בהרחבת עולמה, בהרמת המסך, אותו מסך שילדים מסוגה נעים אתו בעולם, בהרחבת השפה שהפכה לעשירה במיוחד. לאחר התיכון, סיפרה דינה, היא חיפשה מסלול מתאים, וכאן התקשתה דינה לדבר ומחנק עלה בגרונה, היא פנתה לאוניברסיטאות רבות ובחלק מהמקומות נתנו לה להבין שעדיף שלא תגיע. התוכנית הזו, ששמעה עליה במקרה, חשוב שידעו עליה, "מהרגע הראשון הרגשתי שמחבקים אותנו. התוכנית הזו אפשרה לרז מימוש עצמי ומימוש יכולות כך שהיא חייה היום חיים עצמאיים ויש לה בן זוג. מדובר בילדים שמבינים את העולם אחרת, וזה יצירתי ומעניין."
נשיא האוניברסיטה, פרופ' יהודה דנון, סיפר כרופא ילדים, שבעבר הוגדרה הפרעה זו ב -DSM (ספר האבחנות הפסיכיאטריות האמריקאי) כסכיזופרניה של גיל הילדות, מה שגרם לטיפול לוקה ולהזנחה של דורות שלמים. והינה, סטודנטים מוכשרים זוכים להכשרה אקדמית שתאפשר להם חיי יצירה ותרומה לקהילה בה הם חיים. הנתונים בארה"ב מראים שהשכיחות של אבחון על הרצף האוטיסטי היום עומדת על 1:68 וידוע שמחציתם בעלי יכולת לימודים בממוצע ואף מעל הממוצע. המציאות באקדמיה מוכיחה, לאחר 6 שנים, שסטודנטים על הרצף האוטיסטי מצליחים בלימודים, ושליש מהם אף זוכים להצטיינות אקדמית המצביעה על הישגים מעל הממוצע.