בית המשפט בתל-אביב דחה בשבוע שעבר תביעת ענק בסך של כשלושה וחצי מיליון ₪ (לצורכי אגרה הועמדה התביעה על כשניים וחצי מיליון ₪) שהגישו יזם וחברה קבלנית נגד דייר. בית המשפט אף חייב את היזם והחברה הקבלנית לשלם לדייר שכר טירחת עו"ד בגובה 100,000 ₪, בנוסף לתשלום הוצאות משפט.
תחילתה של הפרשה בפרויקט תמ"א 38 ברמת גן שרצו לבצע חברת מ.פ. עמית בניה ויזום בע"מ וכן היזם פיני (פנחס) מזרחי (בעל המניות והמנהל של החברה הקבלנית) בבניין ובו עשרות דירות. לאחר מו"מ עם הדיירים, כל בעלי הדירות חתמו שהם מסכימים, למעט דייר אחד.
עורכי הדין ורד כהן ורענן בר – און, המייצגים את הדייר שסרב, הוכיחו כשלים בתכנית הבנייה שחפץ היזם לבצע, וגרמו לביטול היתר הבנייה שניתן ליזם על ידי הועדה המקומית לתכנון ובניה רמת-גן.
במהלך תקופת הדיונים שהתקיימו בין היזם והחברה הקבלנית לבין הדייר בבתי המשפט ובוועדת הערר, שיגר הדייר מכתבים רבים בדואר אלקטרוני לעירייה, וגם לדיירים נוספים, וכן לשופט הדן בעניינו, וגם ליושב ראש וועדת הערר.
במכתבים אלה טען הדייר, כי היזם "רימה את הוועדה המקומית לתכנון ובניה", הגיש תכניות "שכולן רמאויות וזיופים", כי היזם "פועל בדרך של הטעיות מכוונות וניסיונות מרמה חוזרים ונשנים", כי הוא "ממשיך לשקר ולהונות במצח נחושה", וכן התייחס ל"הטעיות ורמיות רבות וחמורות מאוד של היזם".
היתר הבנייה שניתן ליזם ולחברה הקבלנית בוטל, והם הפסידו את פרויקט הבנייה שרצו לבצע. בתגובה, היזם והחברה הקבלנית הגישו נגד הדייר תביעת ענק לפיצוי בגין לשון הרע בכוונת זדון לפגוע בהם.
עורכי הדין בר-און וכהן טענו, בשמו של הדייר, כי תביעת לשון הרע נגדו נועדה להלך עליו אימים כדי לגרום לו לזנוח את התנגדותו המוצדקת לפרויקט. לטענתם, לדייר עומדות שלל הגנות מפני תביעת לשון הרע, וכי כל "חטאו" של הדייר הוא בכך שפתח את קופת השרצים שעל גבו של היזם.
בפסק דינו קיבל בית המשפט את טענות עורכי הדין בר-און וכהן וקבע, כי לדייר יש הגנות רבות מפני הפרסומים.
כך נקבע, כי סכום התביעה מופרך וסתמי, וכי התביעה היא תביעה אסטרטגית, שהוגשה על רקע האיומים שאיים היזם על הדייר.
מטרת התביעה להרתיע מפני עמידה על זכויות לגיטימיות של הדייר.
עוד נקבע, כי ההודעות שנשלחו בדואר אלקטרוני נשלחו בתום לב, ונועדו להגן על ענין אישי כשר של הדייר, ולהביע דיעה על התנהגות היזם כבעל דין.
עורכי הדין בר-און וכהן זימנו לעדות גם את סגן ראש העיר רמת-גן, מר אדם קניגסברגר.
בית המשפט קיבל את עדותו של סגן ראש העיר רמת-גן, אשר בעת הגשת תצהירו שימש גם כיו"ר ועדת הביקורת בעירייה, וקבע "שעדותו נשאה צביון של רצינות, מכובדות, יושרה וזהירות".
בית המשפט קיבל את עדותו, לפיה היזם הוליך שולל את הועדה המקומית, וכי אין מדובר בטעויות אלא בניסיון להטעות את הועדה המקומית, וכי בכל שנותיו לא זכור לו מקרה כה חמור, וכי היזם "שתל" חתימה בתוכנית הבקשה להיתר בניה.
לעניין היזם פיני (פנחס) מזרחי קבע בית המשפט בפסק הדין, כי עדותו הותירה רושם כוחני, ציני, יהיר ומזלזל בזולת ובחקירה. השופט תיאר את התנהלות היזם כאילו מזרחי חושב ש"מדובר במשחק מחבואים לגיטימי, בגדרו מותר ליזם לכלול בבקשה (להיתר בנייה) נתונים בלתי נכונים, ולצפות שהרשות לא תגלה אותם". בית המשפט קבע, כי עניין זה "מטיל צל כבד על מהימנות עדותו" של פיני מזרחי, וכי הוא "לא בחל בדרכי עורמה גסות בתשובות שונות".
לאחר בחינת מכלול העדויות קבע בית המשפט בפסק דינו, שהדייר מצא עצמו מתמודד מול יזם כוחני ורב תחבולות. עוד נקבע, שהדייר הוכיח מניעים צודקים ותום לב, והתמודד בעוז רוח עם המצב למרות השפעת המאבק על בריאותו.
בית המשפט קבע, שמדובר בתביעה אסטרטגית, שנועדה להרתיע את הדייר מלעמוד על זכויותיו הלגיטימיות – חשיפת התנהלות היזם.
בסיומו של פסק הדין כתב בית השופט כך: "מהשיקולים הנשזרים לעיל כחרוזים במחרוזת, ולפיהם ביחס לפרסומים עומדות לרונן (הדייר) הגנות של פרסום תוך כדי דיון, אמירת אמת ויציב בעניין בעל היבט ציבורי, ולמצער הגנה על עניינו האישי הכשר והבעת דיעה על בעל דין בתום לב, ומשנמצאו בתביעה עקבות רעלנים של שימוש לרעה בהליכי משפט, נדחית התביעה במלואה".
בית המשפט חייב את היזם והחברה הקבלנית לשלם לדייר הנתבע שכר טרחת עו"ד בסך 100,000 ₪, ובנוסף את הוצאות המשפט של הדייר. את הדייר "הסרבן" ייצגו עורכי הדין ורד כהן ורענן בר-און, ממשרד בר-און, כהן, עורכי – דין.
