לפני 25 שנים, משה פילוסוף, מטפל באמנויות בשילוב CBT, חווה אובדן משמעותי, כאשר אמו הלכה לעולמה. מעבר לאובדן המשמעותי, הוא היה עד לשנים קשות של אביו, שהתקשה להתמודד עם לכתה של בת זוגו. אביו סירב לכל ניסיון ללכת לטיפול, אך לאחר תקופה ארוכה, הוא הסכים להגיע לפגישה אחת. בתום הפגישה, קיבל משה שיחה מאביו, שתהה: "איך הפנית אותי לפגישה כזו? המטפלת גרמה לי לבכות ובחוצפתה עוד לקחה כסף. אני לא מבין באיזה מקצוע גורמים למישהו לבכות ועוד דורשים ממנו כסף".
הסיטואציה הזו מתמצתת, אולי באופן הכי פשוט, את הגישה הרווחת בקרב גברים בגילאים מתקדמים ואבותיהם, כלפי טיפול שעוסק בגבריות ומיועד לגברים. כיום, משה פילוסוף הוא מטפל בעצמו והוא עד למגמה ההפוכה הגוברת, כפי שהוא מספר לנו: "הרבה גברים פונים היום לטיפול, יותר מאשר בעבר. נראה שמותר להתעסק בגבריות ובאבהות. להורים שלנו לא הייתה 'רשות' או 'פריבילגיה' לעסוק בנפש. עבור גברים, העיסוק בנפש או בנושאים פנימיים נתפס בדור הקודם כחולשה".
למשה פילוסוף ברור כיום כמטפל, כי האבות בדור הקודם וגם האבות בדור הנוכחי, חוו אבהות אחרת, בשונה מהילדים של היום: "זה סוג של חסך. האבות שלהם דיברו ברוב המקרים רק על חלקים רציונליים, לא דיבור רגשי ואינטימי. הייתה תחושה שלאבא אין מילים, ובמקרה הטוב הוא הסתפק במתן עצות פרקטיות לחיים. היעדר היכולת לשיח רגשי, הפך להיות נוכח גם בחיים של הגברים של היום, הבנים של אותם אבות. הדבר הזה פחות מתאפשר במציאות העכשיווית שהשתנתה, מאחר שגברים רוצים להיות מעורבים יותר בענייני הבית, המשפחה, החינוך וגידול הילדים. הדבר הזה יוצר דיסוננס ותסכול שאותו הם מנסים לפצח".
לא מעט מן הפניות בקליניקה של משה פילוסוף מבוצעות על ידי גברים, בין אם הם נשואים, גרושים, רווקים או אבות לילדים. לדבריו, כל אחד בדרכו, מביא את עולמו הפנימי ושואל שאלות אותנטיות: "חלקם מגיע בשל מצבי קיצון כמו חרדה, דיכאון, תוקפנות, קושי במציאת זוגיות או בזוגיות עצמה. רבים אחרים מגיעים לא בשל קשיים אלו, אלא יותר עקב שאלות של בירור משמעות, שאיפות, רצונות שלא מצליחים להגשים ותחושת חוסר אותנטיות, תחושה שהם לא חיים בצורה שרצו לחיות בה".
איזה אבא אני רוצה להיות?
נושא נפוץ במיוחד שעולה בטיפול באמנות בשילוב CBT הוא אבהות. המודעות לנושא הזה, הפכה לגבוהה מאוד בקרב דור האבות הנוכחי, בין היתר בשל העיסוק התקשורתי בנושא וההבנה כי יש צורך לאזן בין בית ומשפחה לבין העבודה. הדבר מתבטא בין היתר בשיחות פתוחות בין גברים על אבהות וברצון ליטול תפקיד משמעותי יותר בבית. "השאלות שעולות בקליניקה הן למשל 'איזה אבא אני רוצה להיות?', או 'האם אני באמת רוצה להיות אבא?'", מעיד משה פילוסוף. "אבות בוחנים לעתים תדירות את הפער בין האב שהם רצו להיות לבין האב שהם בפועל. בין אם מדובר בשלב שלפני האבהות או בשלב האבהות עצמה, עולה דמות האב שההורים של היום הפנימו, וכיצד הם למדו, אם למדו, להיות אבות".
"גם אני עצמי עסקתי רבות בקשר עם אבא שלי", מודה משה פילוסוף. "זכיתי לאבא רך ונעים, אבל אב שנעדר רבות מהבית בשל העבודה ומשימות חייו, כפי שהוא הגדיר אותן. על אף שהוא לא נכח הרבה ולא דיבר, אמירותיו המעטות והמדויקות בבגרותי היו משמעותיות עבורי וסייעו לי בחיי המקצועיים והאישיים. אבל זה התאפשר לאחר טיפול. אז הבנתי שלצד השתיקה שלו ורגעים של מבט, שהייתה בו גם ביקורת גלויה, יש גם הרבה אהבה, דאגה ורצון טוב. הטיפול עסק בין היתר בקשר ביני לבינו. הקשר הזה בין אב לבנו מצא מקום גם באמנות, וממחיש שהרבה גברים מדברים כיום על הקשר עם אבא שלהם. למשל השיר 'הבן של אבא שלי' של דודו טסה".
בראשית עולם הטיפול, מיקם פרויד את דמות האב כגורם מרכזי וייחודי בהתפתחות האנושית. לעומת זאת, בספרות המחקרית במאה ה-20, דמות האב וחשיבותה נדחקו הצידה והדגש ניתן על האם ויחסיה עם הילדים. לדוגמא, המושג "אם טובה דיה" של דונלד ויניקוט, הפך להיות נוכח ושגור אצל כל אחד כמעט. עם זאת, קיימת חשיבות והייתה גם אז, להתייחסות האב כמי שמגן מקשר סימביוטי של הילד עם האם ומי שמפגיש את הילד עם המציאות. "קיימים הבדלים, שכן הילד גדל ברחם האם ותלוי בה בתחילת דרכו למילוי צרכיו, אבל ילד נולד כחלק ממערכת של שני הורים, וחשוב שהאב לא רק יתמוך ויסייע לאמא, אלא ינכח – ויש לכך משמעות", טוען משה פילוסוף.
"אחד המושגים הבולטים בעולם הטיפול, הוא 'רעב לאב'. הרבה מאוד ילדים מרגישים חוסר בדמות אב נוכחת בחיים שלהם, ויש קשר רב בין תחושות כמו עקרות רגשית, בעיות בחינוך ועבריינות, לבין חוסר מלא או חלקי בדמות האב", אומר משה פילוסוף. "ואכן, לא מעט גברים מופתעים ומאוכזבים שהקשר בינם לבין בנם או בתם אינו כפי שציפו. פעמים רבות, זה נובע מהעובדה הטכנית שהכניסה של האב לקשר עם הילד או הילדה היא מאוחרת. בבכי הראשון, האב מזעיק את האם לטיפול בתינוק, כך גם לעתים בשנה הראשונה. לפעמים הקשר הרגשי עם הילד מגיע רק בגיל ההתבגרות".
זה לא מאוחר מדי?
"כן, קצת. בשלב הזה האב לא יודע כל כך איך להתמודד עם רגש, תסכול ונושאים שהילד היה רוצה לדבר עליהם – ונוצר פער".
אבל עדיין הרבה אבות מעידים שהם בקשר טוב עם הבנים שלהם.
"אנחנו רואים לא מעט גברים שיודעים לשחק עם הילדים כדורגל או להיות איתם באטרקציות, אבל פחות שיח רגשי מצידם. למשחק המשותף חשיבות גדולה אך הוא אינו מספיק".
גם בקרב האבות המודרניים?
"כן. לכן הרבה מהגברים מגיעים לטיפול. הם אומרים שהרצון שלהם לעסוק באבהות נובע מהחסך שהם עצמם הרגישו. הם רוצים לגלות את העולם הרגשי והאינטימי שלא חוו".
"חשוב שהאב יהיה מעורב בחינוך הילדים"
האבהות מכילה בתוכה לא רק את האתגרים בגידול ילדים, אלא גם את אתגרי החיים הרבים: חיים מקצועיים, חיי חברה, רצונות ושאיפות, הגשמה – וכמובן זוגיות. וכפי שמעיד משה פילוסוף, לא קל תמיד ללכת על דרך המלך שמאזנת בין אבהות טובה לזוגיות טובה: "בחיבור שבין זוגיות להורות, עלולים להיות תסכולים והאשמות הדדיות, כאשר הילד מצוי באמצע, בין ההורים. בטיפול, חשוב שכל אחד יבין שדווקא התמונה המלאה הבנויה משני חלקים, מביאה בריאות נפשית גדולה הרבה יותר עבור הילד, ולכן לא כדאי למשוך כל אחד לצד שלו. חשוב לתת מקום לשני ההורים. עניין חשוב למשל, הוא הכניסה של האבא לחינוך של ילדיו".
"זה מתבטא באופן הכי בסיסי למשל, של אסיפות הורים. בתי הספר מזמינים את אחד ההורים מעת לעת, ובבתים רבים, ברור מאליו כי מי שמגיעה לפגישות עם המורה או המנהל/ת, היא האמא", מסביר משה פילוסוף. "מאחר שהילדים נושאים את עיניהם כלפי כל אחד מההורים, גם בענייני החינוך חשוב שהאבא יהיה מודע ומעורב. הנוכחות של שני ההורים היא בעלת חשיבות רבה. כשהורים מביאים ילד לעולם, החשיבות של שניהם מכרעת והכרחית לשם תפקוד הילד בהווה. לכן חשוב להחזיר את האבא לתמונה בדרך רגישה ונכונה. לפעמים, רק הנוכחות והמבט של האבא מול הילד או הילדה, מצליחים ליצור שינוי".
כאשר גברים מתקשים להתמודד עם אתגרים ושאלות שמציבים החיים, הם עלולים למצוא את עצמם מתמודדים עם כעסים: לרוב, הכעס מופיע כאשר צרכיו של אדם אינם נענים, והדבר מעלה תסכול ומציף כאב וחרדה. לפעמים, אצל גברים אבל גם אצל נשים, האדם אינו מודע לתחושות שלו וההתמודדות עם הכאב והחרדה מוסתרת על ידי כעס, כפי שמעיד משה פילוסוף: "הכעס מכסה על רגשות התסכול הרבים ועלול להופיע כתוקפנות, אלימות, התפרצויות זעם, צעקות, האשמות, הפחות והשפלות, עד למצב של אובדן שליטה".
"מצב אחר הוא כעס שאינו מוחצן – אלא מופנה פנימה. זה גם עניין מסוכן, שעלול להוביל להתעלמות ולהאשמה עצמית כדי לא להחצין את הכעס, עד למצבים של דיכאון, או להתנהגות מנוכרת והתרחקות של הסביבה מהאדם", מעיד משה פילוסוף, שנתקל במקרים כאלו גם בקליניקה שלו. "קיימת חשיבות גדולה לעבוד בצורה דינמית, בשילוב CBT. המטופלים, באופן הזה, מצליחים לבחון את הגורמים לכעס: קנאה, אכזבה עצמית, דחייה, רגשי נחיתות ועוד. הזיהוי והגילוי של מקור הכעס הם משמעותיים מאוד. חשוב בטיפול להתמודד גם עם הבעיות שנוצרות בעקבות הכעס. זה תהליך, ואני שמח שגברים רבים מודעים יותר לעצמם ופונים לטיפול".
