עמיעד טאוב נזכר בשירו של יאיר ניצני משנות התשעים "פרצופה של המדינה" ומתקשה להבין איך אפשרה המדינה לאריה דרעי לחזור ולעמוד בראשות משרד הפנים.ככה אנחנו נראים!
פרצופה (הפנים) של המדינה
הוא משקיף אל הנוף למדינה שאהב, אז מה אם בדרך שיקר וגנב, פניו משתקפים בחלון בפינה, הפרצוף שלו הוא פרצופה של המדינה. הוא חשוב מקורב הוא יהיה ויהי מה, זה הוא שיחליט אם תהיה מלחמה, זה הוא שיקבע את חינוך ילדיך, הוא יקבע נהלים אתה תצא מכליך". (יאיר ניצני).
בשנות התשעים נכתב השיר דלעיל. כל מילה בו כאילו נכתבה על השר, שפרצופו לועג בצורה הכי שקופה לאזרחי המדינה. בשנות התשעים הורשע לראשונה שר פנים מכהן בלקיחת שוחד, מירמה והפרת אמונים, נידון למאסר של 3 שנים והוטל עליו קלון. ב-10.01.2016, תאריך שייזכר לדראון עולם, חזר אריה מכלוף דרעי לכהן כשר במשרד הפנים של מדינת ישראל.
ואם בשקופים נפלה שלהבת, מה יגידו אזרחי קיר הפייסבוק בעוד עשור, כאשר משה קצב יבקש לחזור לבית הנשיא, אולמרט יתמודד על ראשות הממשלה, גונן שגב ישוב למשרד הבריאות והירשזון ימונה לשר האוצר? הביטוי כשר אבל מסריח, מעולם לא היה מסריח יותר.
הכשרת שרצים
"אין מדובר בכישלון בודד של צעיר שעתה זה נחשף למנעמי השלטון, אלא במי שהתמיד חמש שנים באורח חיים המיוסד על אדני שוחד. הנאשם החל לקבל שוחד בעת היותו עוזר שר הפנים, המשיך בכך בהיותו מנהל כללי של משרד הפנים וגם בתקופת היותו שר הפנים". (פסק הדין במשפט דרעי).
איך הגענו למצב בו החתול שנתפס כששפמו מלא שמנת, חוזר לזירת הפשע כשר הממונה? הרי גם בעל תשובה לא מוכרח לחזור בתשובה בדיוק בזירת הפשע בה חטא. ופה מתעקשים לסגור מעגל בטבורה של זירת הפשע. אחרי כל כך הרבה פרשיות בהן הכריעו אמות המוסר את הכף כנגד אנשי ציבור, מבלי שנדרש העניין הפלילי, הלכנו שוב צעד אחורה אל מצב אבסורדי בו בג"ץ מכשיר בדוחק את השרץ, למרות קביעה ברורה של פרקליט המדינה, כי יש לפסול את מינויו של דרעי. מסתבר שכשצריך קואליציה, כל הסטנדרטים והערכים יכולים להתגמש. מי שהורשע בהפרת אמון הציבור, מקבל את אמון הממשלה, אבל הציבור מקבל אצבע בעין.
הלב של המדינה
מהצד השני של המישוואה החרדית הפוליטית, נמצאת דמות האנטיתזה לכל פוליטיקאי מצליח, השר יעקב ליצמן, יליד גרמניה, בן 67, עם מראה גלותי, לבוש חרדי סגפני, קול צורמני, שפה יידישית עתיקה, דירה צנועה של שניים וחצי חדרים וגודל של 57 מטרים בשכונת עזרת תורה בירושלים, וחוסר איכפתיות מוחלט מעולם הפייסבוק, וממה יחשבו עליו.
מי היה מאמין שבשנת 2016 ייבחר אותו יהודי, בסקר בלתי תלוי שנערך ע"י ערוץ 2 בקרב כלל הציבור (לא במיגזר החרדי), לתואר השר הנערץ על הציבור, כשהוא גובר על דמויות פופולריות ואושיות רשת, המופיעות על המסך שלנו השכם והערב, כמו שרת המשפטים איילת שקד ושר החינוך נפתלי בנט, ועל פוליטיקאים אהודים בעלי הילה בטחונית כמו בוגי יעלון וגלעד ארדן?
אין מדובר בעניין של מה בכך, שדווקא ליצמן הצליח לגעת בכולנו. זה התחיל עם התעקשותו לחזור למשרד הבריאות הלא זוהר, על מנת לייצר המשכיות שכל כך חסרה לנו בציבוריות הישראלית, נמשך ברפורמת טיפולי השיניים לילדים שנוגעת בכיס של כל אחד מאיתנו, בביקורי הפתע בבתי החולים, ובהתעסקות אמיצה בנושא הקנביס הרפואי לחולים. דווקא מי שלא צריך כלל וכלל לחשוש לגורלו הפוליטי ונבחר ע"י מגזר מאוד מוגדר התגלה כמי שעובד לא הרף למען כלל הציבור בישראל. שאפו.
