גננת תושבת גבעתיים שעבדה בגן עירוני ברמת גן הורשעה בתקיפה בנסיבות מחמירות של פעוט בן שלוש שהפריע לה לשוחח בסלולרי. בפסיקתה קבעה השופטת שבגרסת הגננת היה חוסר היגיון פנימי.
הפעוט בן השלוש הפריע לגננת לדבר בטלפון, ולכן דחפה אותו בעוצמה עם מרפקה לאדמה, ולמרות בכיו והדימום שפרץ מפיו לא עצרה לבדוק את חומרת פציעתו. כך נטען בפסק הדין נגד תושבת גבעתיים, בת 44, שבזמן האירוע, יוני 2014, עבדה כגננת בגן עירוני ברחוב גרנדוס ברמת גן.
לפי פסק הדין שנתנה השופטת, נועה תבור, בבית משפט השלום בתל אביב בימים האחרונים, אירוע האלימות התרחש סמוך לשעת הצהריים בחצר הגן. הגננת שוחחה במכשיר הטלפון הנייד שלה, כאשר התקרב אליה א' בן השלוש ונצמד לרגליה. האישה רצתה להיכנס לגן ולשוחח בשקט, ולכן דחפה את א' מעליה בחוזקה והוא נפל על הארץ, נחבל ופצע את שפתו. בכתב האישום שהוגש נגד הגננת נטען שהתעלמה מבכיו, והמשיכה בדרכה אל פנים הגן בלי לעצור ולבדוק מה שלומו.
בעת הקראת כתב האישום נגדה, כפרה הגננת בטענות, והסבירה שבמהלך האירוע ישב א' על ברכיה, וכאשר שמעה צלצול טלפון מתוך הגן, הורידה אותו ונכנסה פנימה. לטענתה, כאשר הגיעה לפתח הגן, שמעה את הילד קורא בשמה והבחינה שנפל על ישבנו. לגרסתה, היא אמנם לא מיהרה לעזרתו, אך קראה לסייעת שתיגש אליו. עוד הוסיפה הגננת שלילד לא נגרמה כל חבלה והוא לא נפצע. מול גרסת הגננת עמדו שלוש עדויות שונות שעליהן הסתמכה השופטת בפסיקתה.
הראשונה הייתה עדות שכנה, עדת ראיה לאירוע, שטענה בעדותה שהפעלת הכוח נגד ילד רך בשנים זעזעה אותה. היא הייתה זו שקראה בזמן אמת לסייעת והביעה ביקורת על האלימות והזמן שלקח עד לטיפול בילד. בעדותה ציינה השכנה כי: "ראיתי אישה שאני יודעת שהיא הגננת במקום, ראיתי אותה מדברת בנייד וילד קטן הולך אחריה… היא התכופפה אליו ועם המרפק דחפה אותו חזק בכוח והוא נפל על הרצפה וצרח". עדות שנייה הייתה עדות הסייעת שנכחה במקום בזמן האירוע האלים, וסיפרה שבאותו יום הילד "היה נודניק ובכה" והגננת ביקשה להתרחק מבכיו ולשוחח בטלפון בשקט, הסבירה שמדובר היה באירוע מכוון, ושהילד הרטיב את מכנסיו מפחד בעקבות האירוע.
עדות שלישית הייתה עדות האם שערכה מספר שיחות מוקלטות באותו ערב עם הגננת, הסייעת והשכנה, במטרה לעלות על האמת והנסיבות שהובילו לפציעת בנה, וסיפרה שבעקבות האירוע חווה א' רגרסיה. בסופו של ההליך המשפטי קבעה השופטת שבניגוד לעדות הגננת שהייתה חסרת היגיון פנימי, שלושת העדויות האחרות היו מהימנות, ברורות ולא השאירו מקום לספק שמה שהתרחש בגן היה תוצאה של אלימות מכוונת. היא הרשיעה את האישה בתקיפה בנסיבות מחמירות. עונשה טרם נגזר.
