דעה:'שינוי תודעה כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים'

בעידן בו קיימת עודף חקיקה יש לברך את חברי הכנסת שמולי ובן ארי שיזמו הצעת חוק למען אנשים עם צרכים מיוחדים שאינה בעלת עלות תקציבית אך בעלת משמעות חברתית גדולה של מאבק בתיוגים מיותרים. ההצעה להוציא מספר החוקים של מדינת ישראל את המונח "מפגר" על כל הטיותיו ולחייב את משרדי הממשלה להשתמש במינוח "בעל מוגבלות שכלית התפתחותית" היא צעד ראשון בדרך לחברה שוויונית.

גירוש או התנתקות?
כאשר בחר עדר יחצ"ניו של אריק שרון ז"ל במילה המגמתית "התנתקות" ובמילים בעלות מטען רגשי חיובי כגון: 'פינוי, רגישות ונחישות' על מנת לתאר את הגירוש הנורא מגוש קטיף הם ביקשו לייצר קונוטציה חיובית למהלך שההצלחה היחידה לה זכה היא זו הלשונית.

זוהי רק דוגמא אחת לאופן שבו שפה יוצרת מציאות ושימוש במונחים שונים מעצב את התודעה. השבוע החליטה ועדת הרווחה של הכנסת ברוב קולות להוציא מספר החוקים של מדינת ישראל את המונח "מפגר" על כל הטיותיו ולחייב את משרדי הממשלה להשתמש במינוח "בעל מוגבלות שכלית התפתחותית". לכאורה אין המילה מפגר בעלת משמעות שלילית שכן הדבר מתאר אי עמידה בקצב ועיכוב אבל בהווי הישראלי הפכה המילה "מפגר" בפועל ובשימוש היום יומי לכינוי גנאי משפיל ופוגעני שנועד לתאר טיפשות.
מי קנה בעלות על מוגבלות?
בעידן בו קיימת עודף חקיקה יש לברך את חברי הכנסת שמולי ובן ארי שיזמו הצעת חוק שאינה בעלת עלות תקציבית אך היא בהחלט בעלת משמעות חברתית גדולה של מאבק בתיוגים מיותרים. טרמינולוגיה נכונה בשפה ובכתיבה יוצרת שוויוניות ומעצימה ויש לה השפעה רבה על תפיסות ושינוי עמדות בקרב הציבור.

הצעת החוק צריכה ויכולה לייצר שינוי תודעה כלפי אנשים עם צרכים מיוחדים (בעבר היה נפוץ המינוח אנשים או ילדים בעלי צרכים מיוחדים או בעלי מוגבלויות כאילו יש מי שקונה בעלות על מוגבלות). הצעת החוק מהווה צעד מבורך נוסף בדרך הארוכה אל הפיכתנו לחברה שוויונית ומכילה כזו שמבינה כי כוחה של החברה נמדד על פי היחס והמילים שלה כלפי החוליות המוחלשות בשרשרת הישראלית.

כוחה של מילה
על מנת להבין את עוצמתה של המילה הנכונה יש לספר את סיפורו של אותו חקלאי קשיש שביקש לשתול תפוחי אדמה באדמת הגן שלו אך העבודה הפיזית הייתה קשה לו ובנו יחידו ישב באותה עת מאחורי סורג ובריח לאחר שהורשע בשוד בנק גדול. ישב הקשיש וכתב לבנו מכתב מרגש בו תינה את צרותיו ולאחר זמן קצר קיבל מכתב מבנו וזה האחרון הזהירו באותיות קידוש לבנה:"אבי היקר אל תחפור בגינת הבית קברתי שם את כל כספי השוד". בעיצומו של אותו הלילה התעורר הקשיש לשמע דפיקות חזקות על דלת ביתו וגילה 20 שוטרים שהציגו בפניו צו חיפוש ובמהלך כל הלילה הפכו את הגינה על פיה אך לא מצאו דבר. הקשיש מיד כתב לבנו מכתב נוסף בו תאר את שאירע ושאלו מה לדעתו הוא צריך לעשות בעקבות הדברים? " שתול את תפוחי האדמה, אבא" ענה לו בנו. זה הדבר היחיד שיכולתי לעשות מהמקום בו אני נמצא".